שרה סארטי בארטמן – הבדלי גרסאות

בארטמן נפטרה ב-29 בדצמבר 1815 ממחלה לא מזוהה (ייתכן מ[[אבעבועות שחורות]], [[עגבת]] או [[דלקת ריאות]]){{הערה|"[http://www.archive.org/stream/journalsciencea02britgoog#page/n187/mode/1up Proceedings of the Academy of Sciences of the Royal Institute of France]", The Journal of Science and the Arts III (V): p. 154. 1818}}. השלד שלה, ואיברי גופה הוצגו לראווה במוזיאון האדם עד לשנת 1974, יציקת גופתה הוצגה במוזיאון עד לשנת [[1976]]{{הערה|X, Jacobus, Dr., pseud; Carrington, Charles.,American Anthropoligical society}}, אך הנהלת המוזיאון החליטה לבסוף להסיר את גופתה ואיבריה מהתצוגה, לאחר מחאה של ארגונים פמיניסטים ושל מבקרי המוזיאון{{הערה|בצלאל|כיוון=ימין}}. בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] של המאה העשרים, יותר מ[[מאה (זמן)|מאה]] לאחר שגופה של בארטמן חולל בחייה ובמותה, החלו ניסיונות להחזיר את שאריות גופתה למולדתה בדרום אפריקה, על מנת לאפשר לה [[קבורה]] מכובדת. בשנת [[1978]], המשוררת דיאנה פרס כתבה שיר שנקרא 'באתי לקחת אותך הביתה'{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=-pCmu4uyj5c Diana Ferrus: "I've come to take you home" Tribute to Sarah Bartmann] - באתר [[יוטיוב]] {{וידאו}}}}. שיר זה דרבן את הגורמים בדרום אפריקה לדרוש את חזרה של בארטמן למולדת{{הערה|שם=atrest}}. במהלך המשא והמתן להחזרת שאריות גופתה למולדתה, עוזר [[אוצר]] המוזיאון טען נגד השבתה בטענה כי "אנחנו לא יכולים לדעת מה המדע יוכל לגלות לנו בעתיד. אם היא תקבר, הסיכוי הזה יאבד... עבורנו היא אוצר חשוב". נגד דבריו עלתה ביקורת בטענה כי עוזר האוצר מגלם את אותה תפיסת עולם גזענית שהקיפה את בארטמן בחייה ובמותה במאה ה-19. הדרישה להשבתה זכתה לתשומת לב עולמית, רק לאחר ש [[סטיבן ג'יי גולד]] כתב את "הוונוס ההוטנטוטית" בשנת [[1980]]. לאחר ניצחון [[הקונגרס הלאומי האפריקאי]] ב[[בחירות בדרום אפריקה - 1994|בחירות בדרום אפריקה בשנת 1994]]{{אנ|South African general election, 1994}}, הנשיא [[נלסון מנדלה]] ביקש באופן רשמי מצרפת את החזרת גופתה של בארטמן לארצה. לאחר סחבת ארוכה מול [[האספה הלאומית (צרפת)|האספה הלאומית של צרפת]], צרפת נעתרה לבסוף לבקשה ב-[[6 במרץ]] [[2002]]. שאריות גופתה של בארטמן הושבו לכפר גמטוס ב-[[6 במאי]] 2002, והיא נקברה בטקס הלוויה מלכותי ב-[[9 במאי]] 2002 – כמעט 200 שנה לאחר מותה{{הערה|Kerseboom, Simone, "Burying Sara Baartman": Commemoration, Memory And Historical Ethics.1, Stellenbosch University History Department.}}. אתר קבורתה הפך למוקד עלייה לרגל{{הערה|[http://www.hma.org.il/Museum/Templates/Showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=841&FID=3002&PID=14905 ביאנקה אשל גרשוני/פרידה קאלו ושרה בארטמן], מוזיאון חיפה לאומנות|כיוון=ימין}}.