ויקיפדיה

מבצע ניקל גראס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 30:
ב-[[14 באוקטובר]], בשעה 18:30 לערך נחת ב[[שדה התעופה לוד]] מטוס [[C-5 גלקסי|גלקסי]] אמריקני ראשון ובו מלבד ציוד גם יחידת פיקוח אווירית שמנתה כ-50 חיילים שעתידים לפקח על הפריקה ועל תחזוקת המטוסים.
[[קובץ:Lajes Air Base 1989 DF-ST-89-07752.jpg|ממוזער|שדה התעופה לאג'ס (תמונה מ-1989)]]
לאג'ס הפך לנקודת מפתח מרכזית לאספקה האווירית. מטוסי [[בואינג KC-135 סטרטוטנקר|KC-135A]] של [[פיקוד האוויר האסטרטגי]] (SAC) היו הראשונים שהגיעו לבסיס. המטוסים עזבו את בסיס פייס בניו המפשייר, בליל שבת, 13 באוקטובר (היה זה אחד הבסיסים שאל-על השתמשה בו בטיסותיה) והעבירו מטוסי [[A-4 סקייהוק]] ומטוסי [[מקדונל דאגלס F-4 פנטום|F-4 פנטום]] חדשים מהמפעל. הטיסות בוצעו ללא הפסקה מהמפעל ב[[סנט לואיס|סנט לואיס, מיזורי]] לשדה התעופה לוד (כיום נמל התעופה בן-גוריון). כדי לעמוד בלחצים של מדינות אירופאיות, אפילו אספקה אמריקאית שכבר הוצבה באירופה הועברה לישראל דרך האיים האזוריים ועד מהרה למעלה משלושים מטוסים ביום עברו דרך Lajesלאג'ס. לצורך כך הוצבו בבסיס 1,300 איש נוספים בצריפים ממלחמת העולם השנייה. חדרים שבדרך כלל התאימו לגבר אחד או שניים הורחבו לארבעה (2 מיטות קומתיים).
 
בין לאג'ס (פורטוגל - האיים האזוריים) לישראל, המטוסים נאלצו לטוס בנתיב מדויק לאורך גבול המרחב האווירי בין מדינות ערביות עוינות מדרום ומדינות אירופה מצפון. לקטע זה הוצב ליווי חמוש, והצי השישי של ארצות הברית ליווה את הטיסות עד 240 ק"מ מישראל. משם ליוו אותם פנטומים ו[[מיראז' 3|מיראז'ים]] של חיל האוויר הישראלי עד ללוד (כיום שדה התעופה בן-גוריון). לאורך התוואי בים התיכון הוצבו ספינות אמריקאיות כל 300 מייל (480 ק"מ) ונושאת מטוסים כל 600 מייל (970 ק"מ). עם הגעתם נפרקו המטוסים על ידי נציגי ארצות הברית וישראל לפני שטסו חזרה והאספקה הגיעה לחזית הלחימה תוך מספר שעות.
[[קובץ:F-4E-Phantom-Kurnas-2000-with-camera-pod-hatzerim-1.jpg|ממוזער|פנטום "קרפדה" שהגיע בניקל גראס כשהוא צבוע בסכימת הצביעה האמריקאית וכך השתתף בקרבות (מוצב במוזיאון בחצרים)]]
 
ב"ניקל גראס" בוצעו גם העברת מטוסי קרב באופן ישיר. בימי המלחמה הראשונים הופל מספר ניכר של מטוסי חיל האוויר הישראלי מטילי הקרקע-אוויר [[2K12 קוב|SA-6]]. כתוצאה מכך האמריקאים העבירו לפחות 100 מטוסי פנטום F-4 שנשלחו לישראל ישירות משלוש יחידות טקטיות של האמריקאים. הם הוטסו ללוד, שם הוחלפו טייסים אמריקאים בעמיתיהם הישראלים. לאחר החלפת סמלי ה-USAF בסמלים של חיל האוויר הישראלי, תודלקו המטוסים ושוגרו לחזית. לעיתים קרובות עלו לאוויר תוך שעות ספורות לאחר שהגיעו. כמה מהמטוסים היו מטוסי חיל האוויר האמריקאי שהגיעו ישירות מבסיסיהם כשהם צבועים בצבעי ההסוואה המקורית שלהם (סכימת דרום מזרח אסיה) ויצאו לקרב כך לאחר סימונם בסמלים ישראליים, וכך זכו לכינוי הישראלי "קרפדה". לקראת סוף המלחמה נחתו בשדה התעופה לוד 36 מטוסי [[F-4 פנטום|פנטום]], 60 מטוסי [[סקייהוק]], רובם ישנים, וכן מספר מסוקים ומטוסי הרקולס. בחלק מהמטוסים היה הכרח לבצע התאמות והחלפת מערכות. הסקייהוקים שנשלחו הספיקו לבצע במהלך המלחמה כ-280 גיחות מבצעיות והפנטומים כ-200 גיחות.
 
שלושים וששה מטוסי סקייהוק אמריקאים שהוצבו ב-Lajes,בלאג'ס תודלקו על ידי מטוסי תדלוק SAC [[בואינג KC-135 סטרטוטנקר|KC-135A]] מבסיס חיל האוויר פייס, ניו המפשייר [[:en:Pease_Air_National_Guard_Base|<small>(אנ')</small>]] וממתדלקים של נושאת המטוסים ג'ון פ. קנדי (CVA-67) ממערב ל[[מצר גיברלטר|מיצרי גיברלטר]]. הם המשיכו לנומ"ט פרנקלין ד' רוזוולט (CVA-42) מדרום מזרח לסיציליה שם שהו לילה, ואז המשיכו לישראל ותודלקו פעם נוספת ממתדלקים שיצאו מנומ"ט אינדיפנדנס (CVA-62) מדרום לכרתים. כמו כן הועברו שנים עשר מטוסי [[לוקהיד C-130 הרקולס|הרקולס C-130E]], הראשונים מסוג זה שנמסרו לצה"ל.
 
בסך הכל שלחה ארצות הברית סדרה של 567 טיסות: 145 גיחות של מטוסי גלקסי, ו-422 גיחות של מטוסי [[C-141 סטארליפטר|סטארליפטר]] {{אנ|Lockheed C-141 Starlifter}}, שבמסגרתם הועברו לישראל, עד [[14 בנובמבר]] 22 אלף טון של ציוד: מטוסים, [[מסוק]]ים, חלקי חילוף, [[תחמושת]], ואמצעי שיבוש למטוסים. במשלוחים נכללו גם אמצעי לחימה חדישים שטרם סופקו לישראל, כגון טילי [[טאו (טיל)|טאו]] ו[[לאו (רקטה)|לאו]]. ישראל ביקשה לקבל טנקים מציוד אמריקני שהיה מוצב ב[[גרמניה]], אך ארצות הברית לא נעתרה לכך. על פי [[יו"ר המטות המשולבים]] אז האדמירל [[תומאס מורר]] האמריקנים הסכימו אך הסירוב היה גרמני.{{הערה|1={{הארץ|אמיר אורן|"אתה תשיג את המטוסים, אנחנו נטפל בקונגרס"|1.1558608|21 בספטמבר 2007}}.}}
שורה 148:
==מניעי ארצות הברית==
 
מניעי ארצות הברית בדחיית ההסכמה לסיוע הצבאי לישראל עד 13 באוקטובר, שבוע לאחר פתיחת המלחמה, כאשר ידה של ישראל בחזית הצפון הייתה על העליונה, והחזית בסיני התייצבה, נתונים במחלוקת. היו שטענו שמדובר במדיניות משותפת של הממשל בארצות הברית, בעוד אחרים טענו שגורמים בממשל טרפדו החלטות של הממשל לסייע לישראל. עלתה למשל הטענה שכבר ב-[[9 באוקטובר]] [[1973]] הורה נשיא [[ארצות הברית]], [[ריצ'רד ניקסון]], על הפעלתה של רכבת אווירית (וימית) לישראל, וש[[ג'יימס ר' שלזינגר]] שעמד בראש [[מחלקת ההגנה של ארצות הברית]] או מזכיר המדינה האמריקני [[הנרי קיסינג'ר]] או שניהם גם יחד, השהו את ההוראה עד לליל ה-[[12 באוקטובר]] והאשימו זה את זה בבירוקרטיה שגרמה לעיכוב במשלוח המטוסים. על פי גרסה זאת, הרכבת האווירית יצאה לדרך רק לאחר שהנשיא, שהיה שקוע בענייני [[פרשת ווטרגייט]], התערב והורה באופן נחרץ להפעיל את הרכבת האווירית במלוא הקיטור: "לעזאזל, השתמשו בכל דבר שיכול לעוף".{{מקור|לציטוט}}
 
ישנם הטוענים שהסירוב הראשוני למתן סיוע נבע מחשש של ממשל ארצות הברית לפגיעה ביחסי ארצות הברית עם [[מדינות ערב]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מבצע_ניקל_גראס"