אברהם שלמה זלמן צורף – הבדלי גרסאות

הצלחתו בגיוס התרומות הביאה לכך שייזום תוכנית לשיקום שטח בית הכנסת "[[חורבת רבי יהודה החסיד]]" והפיכתו למרכז יישוב יהודי. בשנת [[1836]] יצא למצרים ובעזרת ה[[קונסול דיפלומטי|קונסולים]] של [[רוסיה]] ו[[אוסטריה]] קיבל [[פירמאן]] (צו מלכותי) מ[[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי באשא]], שליט מצרים, ששלט באותה עת גם בארץ ישראל, אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את 'דיר שיכנז' (דהיינו 'חצר האשכנזים'; לימים 'החורבה' וסביבותיה) ולבנות בתוכה מעונות, ואסור לתבוע מהם את חובות אבותיהם"{{הערה|1=המקור: רבי [[אברהם משה לונץ]] מצוטט ב'''הגואל שבא לירושלים'''}}. מהלך זה קנה לו אויבים רבים בירושלים. בטענתו התבסס צורף על [[החוק העות'מאני]], המבוסס על ה[[שריעה]], שעל פיו חוב שעברו עליו 40 שנה הרי הוא בטל - והחוב של רבי [[יהודה החסיד (ירושלים)|יהודה החסיד]] היה בן למעלה מ-130 שנה.

 

 

==מותו==