מנשה בן ישראל – הבדלי גרסאות

בין השנים [[1655]]–[[1657]] העסיקה את ממשלת [[אנגליה]] בראשותו של [[אוליבר קרומוול]] שאלת חירותו של כל אדם להאמין באלוהיו, ובפרט שאלת חופש הדת ביחס ליהודים. בדצמבר 1655 התכנסה באנגליה [[ועידת ויטהאל]] שדנה בזכותם של היהודים לשוב לאנגליה ולחיות בה כנתינים מוכרים על ידי הממשל, לאחר ש[[גירוש יהודי אנגליה|גורשו ממנה]] ב-[[1290]]. הרב בן ישראל הוזמן לאנגליה על ידי קרומוול כנציג העם היהודי על מנת להשתתף ב[[פולמוס]]. על אף שהרב בן ישראל היה אורחו הרשמי של קרומוול, הוא עדיין נזקק בבואו לאנגליה לתואר "רופא" כדי שיוכל להיכנס בשעריה. בספטמבר 1655 עמד הרב בן ישראל בראש המשלחת שהגיעה לאנגליה, ובין מלוויו נמנו בנו שמואל ורבי [[יעקב ששפורטש]]. באנגליה ניסה הרב בן ישראל לפעול לטובת היהודים כדי שיוכלו להתיישב בה מחדש ולהקים בה [[קהילה]] יהודית כהלכתה. הרב בן ישראל ראה פעולה זו כמימוש נבואת ישעיהו: "וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם" (ישעיהו ס"ו, י"ט) כש"האיים הרחוקים" לפי פירושו היא בריטניה. כחלק מאמצעי השכנוע בפולמוס חיבר באנגלית את הקונטרס "תשועת ישראל" (הכותרת במקור בלטינית: Vindiciae Judaeorum) והקדישו לפרלמנט הבריטי. בחיבור אפולוגטי זה הפריך את הטיעונים הרבים כנגד ישראל ודיבר רבות בזכותם. הספר נחשב עד לימינו כ[[אפולוגטיקה]] היהודית הקלאסית בעת החדשה, וברבות השנים תורגם מאנגלית לגרמנית (על ידי [[מרכוס הרץ]], ביוזמת [[משה מנדלסון]] שהוסיף הקדמה חשובה), עברית, הולנדית, פולנית, צרפתית ואיטלקית.