תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 119:
== עידן גספארט ==
לאחר התפטרותו של נונייס, מונה ז'ואן גספארט, סגן הנשיא במשך 22 שנים, לנשיא. התפטרותם של נונייס וואן חאל גרמה לתקופה של חוסר יציבות
=== עונת 2000/01 ===
גספארט בזבז את הכסף שנכנס לקופת המועדון ממכירתו של פיגו על שחקנים שלא הביאו תועלת לקבוצה, כמו [[מארק אוברמארס]] (25 מיליון אירו מ[[ארסנל]]), [[עמנואל פטי]] (14 מיליון אירו מארסנל) ו[[אלפונסו פרס|אלפונסו]] (16.5 מיליון אירו מ[[ריאל בטיס]]). המאמן החדש, [[לורנס סרה פרר]], כשל, ברצלונה הודחה מליגת האלופות כבר ב[[עונת 2000/2001 בליגת האלופות|שלב הבתים הראשון]], ונשרה ל[[הליגה האירופית|גביע אופ"א]], שם הודחה על ידי [[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]] ב[[גמר גביע אופ"א 2001#הדרך אל הגמר|חצי הגמר]]. סרה פוטר באפריל [[2001]], לאחר הפסד 1–3 ל[[אוסאסונה]], שגרם לברצלונה לרדת למקום החמישי בטבלה ובמרחק של 17 נקודות מהמוליכה, ריאל מדריד. במקומו מונה שחקן העבר [[קרלס רשאק]], תחתיו הפסידה הקבוצה בחצי גמר הגביע, אך הצליחה לסיים במקום הרביעי בטבלה על חשבון [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] (לאחר ניצחון 3–2 במחזור האחרון על ולנסיה, משלושער מרהיב של [[ריבאלדו]]), ובכך שמרה על מקומה בליגת האלופות בעונה הבאה.
=== עונת 2001/02 ===
בקיץ עזב [[ז'וזפ גוארדיולה|גוארדיולה]] ל[[סרייה א'|איטליה]]. החלוץ ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]] הצעיר [[חבייר סביולה]] נרכש מ[[ריבר פלייט]] תמורת 35 מיליון אירו. ב[[עונת 2001/2002 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] הציג רשאק הצלחה יחסית כשסיים בראשות הבית בשני השלבים, אך ברצלונה הודחה ב[[עונת 2001/2002 בליגת האלופות#חצי הגמר|חצי הגמר]] לאחר הפסד 1–3 ליריבתה המקומית ריאל מדריד (שגם [[גמר ליגת האלופות 2002|זכתה בתואר]]). בליגה סיימה ברצלונה שוב במקום הרביעי, ובגביע המלך הודחה ברצלונה באופן משפיל כבר בשלב הראשון על ידי UE Figueres ששיחקה ב[[פרימרה דיויסיון RFEF|ליגה השלישית]].
=== עונת 2002/03 ===
במאי [[2002]] מונה ואן חאל בשנית למאמן. ביוני החליטה ההנהלה לשחרר את ריבאלדו מחוזהו, שנה לפני מועד סיומו המקורי, והוא עזב את הקבוצה ל[[מילאן]]. ריבאלדו הבקיע 130 שערים ב-235 הופעות במדי ברצלונה והוא ממוקם במקום השמיני בטבלת מלכי השערים בכל הזמנים של ברצלונה. ביולי נרכש השחקן הארגנטינאי [[חואן רומן ריקלמה]] תמורת 10 מיליון אירו ששולמו ל[[בוקה ג'וניורס]]. באותה עונה קיבל [[לואיס אנריקה]] את סרט הקפטן, לאחר עזיבתו של [[סרג'י ברז'ואן]]. ואן חאל נחל הצלחה ב[[עונת 2002/2003 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] עם מאזן של 11 ניצחונות מ-12 משחקים בשני השלבים הראשונים. אולם בגביע המלך הודחה ברצלונה שוב בשלב הראשון, הפעם על ידי Novelda CF, גם היא מהליגה השלישית, וב[[עונת 2002/2003 בלה ליגה|ליגה]] הייתה ברצלונה במאזן איום, עם 23 נקודות לאחר 19 מחזורים. ואן חאל פוטר ב-[[27 בינואר]] [[2003]] לאחר הפסד 0–2 ל[[סלטה ויגו]] שגרם לברצלונה לרדת למקום ה-12. במקומו הוחתם המאמן ה[[סרבים|סרבי]] [[רדומיר אנטיץ']]. אנטיץ' אימן את הקבוצה עד סוף העונה, ותחתיו ברצלונה הודחה מליגת האלופות ברבע הגמר על ידי [[יובנטוס]] בתוצאה 2–3, את הליגה סיימה במקום השישי המוביל ל[[גביע אופ"א]]. מכיוון שהגיע בעיצומה של העונה, היה אנטיץ' מוגבל מבחינת כוח אדם, והוא העניק הזדמנויות למספר שחקני נוער, ובמיוחד השוער בן ה-20 [[ויקטור ואלדס]] והקשר בן ה-18 [[אנדרס אינייסטה]], שניהם מגדולי השחקנים של ברצלונה בכל הזמנים.▼
▲במאי [[2002]] מונה ואן חאל בשנית למאמן. ביוני החליטה ההנהלה לשחרר את ריבאלדו מחוזהו, שנה לפני מועד סיומו המקורי, והוא עזב את הקבוצה ל[[מילאן]]. ריבאלדו הבקיע 130 שערים ב-235 הופעות במדי ברצלונה והוא ממוקם במקום השמיני בטבלת מלכי השערים בכל הזמנים של ברצלונה. ביולי נרכש השחקן הארגנטינאי [[חואן רומן ריקלמה]] תמורת 10 מיליון אירו ששולמו ל[[בוקה ג'וניורס]]. באותה עונה קיבל [[לואיס אנריקה]] את סרט הקפטן, לאחר עזיבתו של [[סרג'י ברז'ואן]]. ואן חאל נחל הצלחה ב[[עונת 2002/2003 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] עם מאזן של 11 ניצחונות מ-12 משחקים בשני השלבים הראשונים. אולם בגביע המלך הודחה ברצלונה שוב בשלב הראשון, הפעם על ידי Novelda CF, גם היא מהליגה השלישית, וב[[עונת 2002/2003 בלה ליגה|ליגה]] הייתה ברצלונה במאזן איום, עם 23 נקודות לאחר 19 מחזורים. ואן חאל פוטר ב-[[27 בינואר]] [[2003]] לאחר הפסד 0–2 ל[[סלטה ויגו]] שגרם לברצלונה לרדת למקום ה-12. במקומו הוחתם המאמן ה[[סרבים|סרבי]] [[רדומיר אנטיץ']]. אנטיץ' אימן את הקבוצה עד סוף העונה, ותחתיו ברצלונה הודחה מליגת האלופות ברבע הגמר על ידי [[יובנטוס]] בתוצאה 2–3, את הליגה סיימה במקום השישי המוביל ל[[גביע אופ"א]]. מכיוון שהגיע בעיצומה של העונה, היה אנטיץ' מוגבל מבחינת כוח אדם, והוא העניק הזדמנויות למספר שחקני נוער, ובמיוחד השוער בן ה-20 [[ויקטור ואלדס]] והקשר בן ה-18 [[אנדרס אינייסטה]], שניהם יהיו מגדולי השחקנים של ברצלונה בכל הזמנים.
ב-[[12 בפברואר]] 2003 התפטר הנשיא גספארט, לאחר שהוביל את המועדון לשפל ספורטיבי וכלכלי. סגנו אנריק ריינה, מילא את מקומו עד מאי. ב-[[15 ביוני]] התקיימו הבחירות לנשיאות המועדון, ובהן ניצח [[ז'ואן לאפורטה]] הצעיר והכריזמטי, מנהיג תנועת הפיל הכחול, ברוב של 52.57% מהקולות. גספארט היה ועודנו הנשיא היחיד מאז שנות הארבעים שבתקופת כהונתו לא זכה המועדון באף גביע.
== עידן לאפורטה (2003–2010) ==
=== תקופת רייקארד (2003–2008) ===
==== עונת 2003/04 ====
לאפורטה הפך לנשיא ברצלונה ב-[[15 ביוני]] 2003 והוביל את ברצלונה לתור הזהב הגדול בתולדותיה. מיד עם כניסתו לתפקיד, החליט לאפורטה לא לחדש את חוזהו של אנטיץ', ובמקומו מונה המאמן ה[[הולנדים|הולנדי]] בן ה-40 [[פרנק רייקארד]]. כמו כן מינה לאפורטה את שחקן העבר [[צ'יקי בגיריסטיין]] למנהל הטכני. לאפורטה ניפה את הסגל, [[פרנק דה בור]] עזב ו[[חואן רמון ריקלמה|ריקלמה]] הושאל, ורכש ב-27 מיליון אירו את [[רונאלדיניו]], הכוכב ה[[ברזיל]]אי של [[פריס סן-ז'רמן]]. רונאלדיניו כבש בעונתו הראשונה 22 שערים,ןו ברצלונה סיימה את העונה ב[[עונת 2003/2004 בלה ליגה|מקום השני בליגה]]. בגביע המלך הגיעה ברצלונה לרבע הגמר, ובגביע אופ"א הודחה בסיבוב הרביעי. עונה זו הייתה עונת מעבר, שעמדה בסימן של החזרה של ברצלונה לקדמת הכדורגל העולמי, תוך סגנון ניהול חדש, החזר חובות ומעבר למאזן כלכלי חיובי.
== רשימת עונות ==
| |||