מספר (ספרות) – הבדלי גרסאות

* '''ידיעה''' -– אחת ההבחנות המקובלות בנוגע למספרים היא ההבחנה בין מספר כל יודע למספר מוגבל. זוהי הבחנה איכותית, אדם לא יכול להיות "מעט כל יודע". לידע של המספר יש השלכות הן לגבי מהימנותו, והן לגבי צורת הסיפר.

* '''יכולת''' -– בדומה לתכונה הקודמת, גם תכונה זו היא איכותית. אדם לא יכול להיות "מעט כל יכול". במקרים רבים, מספר כל יכול מדגיש את בדיוניות היצירה, את העובדה שהוא מספר סיפור מומצא, שהוא זה ששולט בו. במקרים אחרים הוא מדגיש את ה[[אבסורד]] שביצירה, או את הפן ההומוריסטי.

* '''מסירה''' -– [[מנחם פרי]] ו[[מאיר שטרנברג]] במאמרם "המלך במבט אירוני",{{הערה|{{מטח|מנחם פרי ו[[מאיר שטרנברג]]|המלך במבט אירוני; על תחבולותיו של המספר בסיפור דוד ובת-שבע ושתי הפלגות לתאוריה של הפרוזה|14049|מתוך '''הספרות''' 1, 1968-19691968–1969, עמ' 263-292263–292}}}} הדגישו כי יש הבדל בין מספר כל יודע למספר כל מוסר. מאחר שספרות היא אמנות של זמן, לא ניתן למסור את כל האינפורמציה מיד, אלא יש לפזר אותה. מספרים רבים, שאינם חשודים בחוסר ידיעה, בוחרים לעכב מידע כדי ליצור אפקט מסוים על הקורא (ע"ע: [[פער (ספרות)|פער]]). את הפער הזה נהוג לנתח במושגים של [[זמן סיפר]] ו[[זמן סופר]].

* '''מודעות לתקשורת''' -– בספרו ''Expositional Modes'', טוען מאיר שטרנברג כי תכונה זו מהותית להבנת המספר. מודעות המספר לכך שהוא צד אחד בתקשורת, גורמת לו לספר דברים באופן שונה מאשר אילו הוא לא היה מודע לכך. [[זרם תודעה]] הוא דוגמה לסוג ספרות בו המספר אינו מודע לתקשורת. המספר חושב, והוא אינו יודע שמחשבותיו גלויות לפני הקורא. דוגמה נוספת היא ה[[יומן]]. שטרנברג מבחין בין מספר, שהוא מספר המודע לתקשורת, לבין אינפורמנט, מספר שאינו מודע לתקשורת.

* '''אירוניה''' -– הבחנה איכותית נוספת היא אם המספר הוא מספר ישיר או אירוני. כלומר אם המחבר המובלע משתמש במספר כדי להעביר ישירות את המסר, או שהוא משתמש בו כדי להגחיך אלמנט מסוים וכך ליצור מסר קצת יותר מורכב.

ישנן,קיימות כמובן,גם תכונות נוספות, יחסיות: השכלה, [[סגנון כתיבה]], ערכים מוסריים וכדומה.

תאוריה זו אינה שונה בהרבה מזו שמציג וויין בות', אולם היא ממקמת את התאוריה של המספר בתוך הקשר רחב יותר, ויש לכך יתרונות. לפי תאוריה זו, בתוך מרבית יצירות הספרות נוצרים יחסי ציטוט מורכבים להפליא. המחבר מצטט את המספר, שמצטט בעצמו את הדמויות. נוצרת שרשרת ציטוטים, כאשר בין כל מצטט למצוטט יש יחסים [[טלאולוגיה|טלאולוגיים]] (יחסים תכליתיים -– המחבר מצטט את המספר למטרותיו, והוא מצטט את הדמויות למטרותיו וכן הלאה). פירוש הדבר הוא שכל שיח בטקסט יכול לשמש לכמה מטרות שונות, בהתאם ליחסי הציטוט.

שטרנברג טוען כי תכונותיו של המספר הן בעלות השפעה מכרעת על ה[[סיפר|נרטיב]]. מספר כל יודע לא צריך להסביר מהיכן הואמאין השיג את ידיעותיו. עם זאת, יש למספר מסוג זה חולשה חשובה אחת - הקורא שואל את עצמו מדוע המספר בוחר לא להיות כל מוסר. אם המספר יודע את עלילת הסיפור, הרי שעיכוב אינפורמציה לשם השגת אפקטים [[רטוריקה|רטוריים]] יכול להזכיר לקורא את טבעה הבדיוני של היצירה.