מר זוטרא, ראש הגולה – הבדלי גרסאות

בבל נכבשה בידי הסאסאנים בשנת ג'תתקפ"ד ([[224]]), בתחילת תקופת ה[[אמוראים]]. מצבם של היהודים באימפריה הסאסאנית היה נוח בדרך כלל, הייתה להם מעין [[אוטונומיה]] בהנהגת ראש הגולה וראשי הישיבות, וחיי הדת התקיימו כסדרם. לא אחת חלה הרעה ביחס ליהודים מצד השלטונות, שהיו נתונים ללחץ של ה[[אמגושים]] - כמרי [[דת]] ה[[זורואסטריות]], דת האש הפרסית, שביקשו לאכוף את חוקי דתם על כל תושבי הממלכה. בתחילת השלטון הסאסאני היו גזרות כנגד היהודים, אבל לאחר מספר שנים הוטב ליהודים, תחת שלטונו של ה[[מלך]] [[שאפור הראשון]], שהיה ידידו של [[שמואל (אמורא)|שמואל]], ראש [[ישיבת נהרדעא]]. מאוחר יותר הוצרך ראש [[ישיבת פומבדיתא]], [[רבה בר נחמני]] (דור שלישי של האמוראים), לברוח מפני הגזירות ([[ד'פ']]-[[320]]){{הערה|1=[[אגרת רב שרירא גאון]], על פי תלמוד בבלי, בבא מציעא פו ע"א.}}. בתקופתו של [[רב אשי]] (דור שישי) היה ראש הגולה, רב [[הונא בר נתן]], ממקורביו של המלך [[יזדגרד הראשון]], וחכמי היהודים היו מצויים בחצר המלך{{הערה|1=בבלי, זבחים יט ע"א, כתובות סא ע"א-ע"ב.}}.

ימי שלוותם של היהודים לא ארכו. שנים ספורות אחרי כן עלה לשלטון המלך [[פירוז הראשון]], שנקרא בפי היהודים "פירוז רשיעא" (=הרשע). הלה גזר על [[הוצאה להורג|הוצאתם להורג]] של שלושה מראשי הקהילה היהודית - ראש הגולה, הונא מרי בר מר זוטרא{{הערה|1=לא ברור אם זהו אביו של מר זוטרא (השני).}}, ועימו רב אמימר בר מר ינוקא ומשרשיא בר פקוד ([[ד'ר"ל]]-[[470]]){{הערה|1=איגרת רב שרירא גאון. ב"ספר הקבלה" להראב"ד כתב שהיה זה בשנת [[ד'רל"ד]] ([[474]]).}}. בשנת פטירתו של [[רבה תוספאה]], [[ד'דלרל"ד]] ([[474]]), הרסו האמגושים בתי מדרשות, וחטפו ילדי יהודים ומסרו אותם לחינוך גויגויי, של הדת הפרסית{{הערה|1=ספר "[[סדר תנאים ואמוראים]]" ו"[[סדר הדורות]]", על פי איגרת רב שרירא גאון.}}. הגזירות הקשות גרמו ליהודים רבים לברוח מבבל אל סביבותיה, בעיקר ל[[חצי האי ערב]]{{הערה|1=ד"ר מנחם קדם, "מרכזים יהודיים בימי הביניים", עמ' 9.}}. מצבם של היהודים בתקופה זו לא היה שווה בכל תחומי [[האימפריה הסאסאנית]], והמרכזים הגדולים והמבוססים של [[יהדות בבל]], בסורא ובפומבדיתא, הצליחו לעמוד בקשיים ולהמשיך את חייהם.