ולדימיר איליץ' לנין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קורות חיים: תיקנתי טעות הקלדה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
|||
שורה 170:
בתחום ה[[תעשייה]] העירונית הוחל בהלאמה מלאה של כל המפעלים, למעט אלו שהועסקו בהם מספר זעום של עובדים. התעשייה התנהלה באופן ריכוזי במיוחד במסגרת ה"[[גלאבק|גְלַאבְק]]ים" (Главк, קיצור של главный комитет, 'היחידות המרכזיות') – מוסדות ממשלתיים שפיקחו כל אחד על עשרות או מאות מפעלים. כדי להגביר את יעילות הייצור החליט לנין להציב בראש המפעלים מנהלים יחידים מקצועיים, שנקראו רשמית "מומחים טכניים", וקיבלו שכר ותנאים טובים יותר מאלו של הפועלים. צעד זה בלם את תנופת התפיסה של הניהול בידי הפועלים, והביא, למעשה, להתמוטטותה של ה[[דמוקרטיה כלכלית|דמוקרטיה הכלכלית]] שאפיינה את ימי המהפכה הראשונים.{{הערה|סמית', עמ' 92.}} המצב הקשה הכריח אכיפת משמעת נוקשה על העובדים, וה[[איגוד מקצועי|איגודים המקצועיים]] איבדו את מעמדם העצמאי והפכו לארגונים שתפקידם העיקרי לפקח על תפוקת הייצור.
הקומוניזם המלחמתי נחל כישלון חרוץ. האיכרים, שלא היו יכולים להפיק רווחים מעודפי תבואתם, הסתפקו בייצור של הכמות המעטה שנדרשה להם לצורך קיומם, וכך לא סופקו כמויות מזון מספקות לערים. המחסור ממזון ממנו סבלו פועלי התעשייה גרם לירידה חדה ב[[פריון עבודה|פריון העבודה]], ותושבים רבים נאלצו לנדוד לכפרים שם היו יכולים עוד למצוא מזון. מוצרים בסיסיים רבים סופקו לאוכלוסייה דרך [[ספסרות|ספסרי]] ה[[שוק שחור|שוק השחור]], שהלכו והתרבו על אף צעדים דרסטיים שננקטו נגדם.{{הערה|Figes, p. 622-23|כיוון=שמאל}} גורמים אלו, יחד עם העדיפות שניתנה לצבא באספקת המשאבים ועם ההרס שגרמה מלחמת האזרחים, הובילו לשיתוק כמעט מוחלט של הייצור התעשייתי, ול[[רעב]] בערים הגדולות שהוביל להגירה המונית לאזורים הכפריים ולאובדן של אחוזים עצומים מהאוכלוסייה העירונית. ההתמרמרות כלפי השיטה התבטאה בהתקוממויות איכרים רבות בשנים 1920 ו-1921, לאחר שהובסו מרבית הצבאות הלבנים. יתר על כן, לאחר שכבר בוטלה מדיניות הקומוניזם המלחמתי, הובילה ה[[בצורת]] הקשה ברוסיה, יחד עם היבטים שונים של אותה מדיניות, ל[[הרעב
ההתמוטטות הכלכלית דחפה את לנין לאמץ את ה[[נא"פ|נֶא"פּ]] (НЭП, ראשי תיבות: '''Н'''овая '''Э'''кономическая '''П'''олитика — מדיניות כלכלית חדשה), שאותה הציג בפני קונגרס המפלגה במרץ 1921. המדיניות החדשה כללה מאפיינים של [[כלכלת שוק]] ונועדה לתת תמריצים לאיכרות. מעתה הורשו האיכרים לשמור את עודפי תוצרתם ולסחור בהם, כשהם מוסרים למדינה [[הכנסה בעין|מס בעין]] בהתאם לרווחיהם. במגזר התעשייתי התרופפה משמעותית הריכוזיות ומפעלים רבים הועברו לידי אנשי עסקים פרטיים תוך חידוש הסחר החופשי, עם דגש על ייצור [[מוצרי צריכה]] פשוטים. רק התעשיות הגדולות ביותר, כדוגמת התעשייה הכבדה ושירותי ה[[תחבורה]], כמו גם השליטה על [[סחר חוץ|סחר החוץ]], הושארו בידי המדינה. את מה שנחשב כערעור העקרונות הסוציאליסטיים של המפלגה, הסביר לנין כנסיגה זמנית הכרחית לצורך קידום המהפכה בעתיד.{{הערה|קאר, עמ' 45.}}
| |||