הגיית העברית – הבדלי גרסאות

* ה[[הטעמה|טעם]] של ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] הוא על-פי ההגייה הספרדית המתאימה ברוב המקרים לטעם המסומן בניקוד הטברני. יוצאים מכלל הם שמות של [[חג|חגים]] כגון [[חנוכה]], [[פורים]], שמות פרטיים [[מסורת|מסורתיים]] או מילים שאולות מ[[שפה|שפות]] [[אירופה|אירופיות]] אחרות כגון "[[אוניברסיטה]]", "[[טלפון]]". יוצאי דופן אלה שימרו את הטעם האשכנזי אצל רוב הדוברים. בנוסף ליוצאי דופן אלה, התפתחו בעברית מודרנית שינויים בטעם של צורות מסוימות: צורות פועל כמו הלכתם, אכלתם וכד'וכדומה נהגות במלעיל ולא במלרע מתוך אנלוגיה לצורות הלכתי, הלכת וכו'. מילים כגון: כובע, ארבע, אצבע נהגות במלעיל במקום במלרע מתוך אנלוגיה למילים כגון: כורח, שובע.