יורופייטר טייפון – הבדלי גרסאות

ב־[[1982]] הציגה פנאביה את תוכנית ACA{{כ}} (Agile Combat Aircraft) שדמתה לדגם ה־P.110 שהציגה BAe בעבר, אך הפעם הדגם היה בעל צורת [[כנף דלתא|כנף מסוג דלתא]] (צורה משולשת), שני מנועים וכנפוני [[קנארד]]. ב־[[1983]] חתמו [[בריטניה]], [[גרמניה]], [[צרפת]], [[איטליה]] ו[[ספרד]] על הסכם לייצור מטוס הקרב האירופאי העתידי (Future European Fighter Aircraft - FEFA). המטוס החדש נדרש להיות בעל יכולת המראה ונחיתה קצרה (STOL) וטווחוכושר פעילותלפעול מעבר לטווח הראייה (BVR). ב־[[1984]] פרשה צרפת מהתוכנית משלא נענתה דרישתה למלא תפקיד מוביל בפרויקט, זאתוכן בשל רצונה ליצורלבנות מטוס שיכול לפעול מ[[נושאת מטוסים]] וכן דרישתה למלא תפקיד מוביל בפרויקט. ב־[[1985]] חתמו בריטניה, גרמניה ואיטליה על הסכם חדש ליצורלייצור מטוס היורופייטר. השלוש הצהירוהמטוס, בהסכםוהצהירו על פרישתן של צרפת וספרד מהתוכנית. למרות לחץ צרפתי כבד, חזרה ספרד מהחלטתה והצטרפה מחדש לפרויקט בשלב מאוחר יותר שלבהמשך השנה. הצרפתים, שפרשו מהתוכנית, החלו בפיתוח מטוס עצמאי -של מטוסהמטוס ה[[דאסו ראפאל]] שהתבסס על דגם ה־ACXACX.

ב־[[6 באוגוסט]] [[1986]] טס לראשונה הדגם BAe EAP עליושעליו התבסס דגם אב־הטיפוס של ה[[מטוס]]המטוס. באותה שנה הציגו גם הממשלות המעורבות בתוכנית את דרישותיהן. בריטניה וגרמניה ביקשו 250 מטוסים, איטליה ביקשה 165 מטוסים, וספרד ביקשה 100 מטוסים. מימון הפרויקט הגיע מהחברות [[דיימלר-קרייזלר אירוספייס|DASA]]{{כ}} (33%), BAe{{כ}} (33%), אייראיטליה (21%), ו[[CASA]]{{כ}} (13%).