ישראל יצחק קאליש – הבדלי גרסאות

 

==תולדותיו==

 

לאחר חתונתו החל את התקרבותו לחסידות על ידי רבי [[דוד בידרמן]] אבי [[חסידות לעלוב]]. הלה קירבו אל [[יעקב יצחק הורוביץ|החוזה מלובלין]], ושם גם הושפע מ"[[יעקב יצחק מפשיסחה|היהודי הקדוש מפשיסחה]]". בשנת [[תקע"ה]] ([[1815]]) נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי [[שמחה בונים מפשיסחה]], תלמידו וממלא מקומו של "היהודי הקדוש", ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים. לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים, בשנת [[תקפ"ז]] ([[1827]]) התפלגו החסידים. רובם, בראשות רבי [[יצחק מאיר אלתר]] ורבי [[חנוך הניך מאלכסנדר]] הכתירו את רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], וחלק אחר פנה לרבי יצחק שיכהן כאדמו"ר. רבי יצחק סירב ותמך ברבי [[אברהם משה מפשיסחה]], בנו של רבי שמחה בונים. באותה תקופה התקבל לרב בעיירה [[גוברטשוב]]{{אנ|Gowarczów}}. בהמשך נטש את הרבנות ועבר לכפר [[רודה (כפר)|רודה]], שהיה בחכירתה של [[תמריל ברגסון]], שאצלה עבד. שנתיים לאחר פטירת רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, ורבי יצחק ניסה לשכנע את החסידים לקבל את מנהיגות רבי [[מנחם מנדל מקוצק]]. חסידיו סירבו ודרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.

אחר פטירתו מילא את מקומו רבי [[שרגא פייבל מגריצא]], וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי [[מנחם מנדל קאליש]], תלמידו של האדמו"ר מקוצק, שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי [[יעקב דוד קאליש]], שכיהן ב[[אמשינוב]], וממנו יצאה [[חסידות אמשינוב]]. כמו כן החל לכהן תלמידו הרב [[יעקב אריה מרדזימין]].

 

 

מלבד החסידויות מענף וורקא, גם חסידות אלכסנדר ראתה עצמה כממשיכת דרכו.