|
==היסטוריה==
===השנים הראשונות===
בשנת [[1900]] שינה באן ג'ונסון, נשיא הליגההמיינור המינוריתליג המכונההקרויה הליגה המערבית (1894–1899), את שם הליגה המערבית לליגה האמריקאית (AL). ג'ונסון קבעביקש שהליגה שלו תחשב כמייגור ליג וקבע שהליגה שלו תפעל ביחסים ידידותיים עם הליגה הלאומית(NL), אך הליגה הלאומית לעגההתנגדה לתוכנית. ג'ונסון הכריז באופן חד צדדי על מעמד ליגהמייגור ראשיליג רשמי של הליגהלליגה שלו בשנת 1901.
התוכניות להוספת קבוצה מ[[ניו יורק]] נחסמו על ידי ה[[ניו יורק ג'איינטס|ניו יורק ג'יאנטס]]. במקום זאת הוקמה קבוצה ב[[בולטימור]], [[מרילנד]], בשנת 1901 בשם אוריולס (Orioles){{כ}}. בשנים 1901–1903, שחקנים ומאמנים רבים בסגל אוריולס עברו לג'יאנטס. בינואר 1903 התקיימה "ועידת פיוס" בין שתי הליגות ליישוב סכסוכיםהסכסוך ולנסות להתקיים יחדבינהם. בכנס ביקש ג'ונסון להכניס קבוצת ליגה לאומית מניו יורק, שתשחק לצד הג'יאנטס. ההצעה הועלתה להצבעה, ו-15 מתוך 16 בעלי הליגה הסכימו לכך.{{הבהרה|האם הבעליםבעלי החדשיםהליגה שלהם אוריולסבעלי הקבוצות? }}. בעלי האוריולס החדשים, פרנק ג'יי פארל ויליאם ס. דברי העבירו את הקבוצה מבולטימור לניו יורק בשנת [[1903]].
האצטדיון החדש של הקבוצה, הילטופ פארק, נבנה בצפון [[מנהטן]] באחת הנקודות הגבוהות ביותר באי, בין הרחובות 165 ל-168. הקבוצה קיבלה את השם "ניו יורק היילנדרס" משתי סיבות: ראשית, כהתייחסות למיקום פריסת הקבוצה על גבעה (מההיילנד האנגלי - Highlander) ושנית, תזכורת ליחידת הצבא הבריטי גורדון היילנדרס. (אנג'ל גורדון היילנדרס), ששמושדומה דומהבשמה לשם המשפחה של נשיא המועדון דאז, ג'וזף גורדון. מבין כל קבוצות הליגה האמריקאיתהקבוצה זכתה הקבוצה לכינוי "הניו יורק אמריקנס". ג'ים פרייס, עורך הספורט של "הניו יורק פרס", טבע כינויבשנת פשוט1904 עבוראת מועדוןהכינוי היאנקיז (או יאנקס) בשנת 1904למועדון, מכיוון שזה השתלב ביתר קלות ככותרת לכתבה שלו.
ההצלחה הגדולה ביותר של ההיילנדרס הייתה המקום השני בעונות 1904, 1906 ו-1910. 1904 הייתה השנה העמוסה ביותר של המועדון בניסיון להשיג תואר. באותה השנה, ביום האחרון של העונה, הם הפסידו במשחק מכריע לבוסטון אמריקנס, שהפכו לימים ל[[בוסטון רד סוקס]]. למשחק זה הייתה חשיבות היסטורית שכן התפקיד המוביל של ההיילנדרס במירוץ לאליפות גרם לג'יאנטס להודיע שהם לא ישחקו מול אלופת הליגה. ה[[וורלד סיריס]] לא הוחמצה במשך 90 שנה הבאות, עד שנת 1994 כאשר העונה נקטעה בגלל שביתה. זו הייתה הפעם האחרונה שבוסטון עברה את ניו יורק בגמר הליגה מזה מאה שנה. 1904 הייתה השנה בה קנקןהפיצ'ר ג'ק צ'סברו קבע שיא שלניצחונות עונהלעונה אחת עם 41 ניצחונות, שיא שמעולם לא נשבר.
מגרש הפולו גראונד, ביתם של הג'יאנטס, נשרף בשנת 1911 וההיילנדס אפשר לג'יאנטס לשחק בפארק הילטון במהלך השיפוץ. היחסים בין הקבוצות התחממוהשתפרו וההיילנדס עברו לפולו גראונד שנבנה מחדש בשנת 1913. התקשורת כבר אימצה באופן נרחב את הכינוי "יאנקיז" שטבע "הניו יורק פרס" ובשנת 1913 נקראה הקבוצה באופן רשמי "ניו יורק יאנקיז".
באמצע שנות העשרים של המאה העשרים, בעלי הקבוצות פארל ודברי היו רחוקים יותר ויותר מ[[בייסבול]] ושניהם נזקקו מאוד לכסף. בתחילת 1915 הם מכרו את הקבוצה לקולונל ג'ייקוב רופרט ולקפטן טיליהאסט ל'הומדה מיוסטון תמורת 1.25 מיליון דולר. רופרט ירש הון ומבשלת בירה וסיפק ליאנקיז תקציב נאה ונכונות לבנות מהםקבוצה צוות מנצחמנצחת. זה הוביל את הקבוצה להצלחה ויוקרה גדולה יותר מכפי שרופרט יכול היה לדמיין.
בסביבות [[1920]] הוקלה המתיחות בין היאנקיז, רד סוקס ו[[שיקגו וייט סוקס|שיקגו ווייט סוקס]] ושחקנים חדשים שתרמו אחר כך להצלחת הקבוצה הגיעו מבוסטון רד סוקס, תוך ניצול הקושי הכלכלי של בעלי הרד סוקס. [[בייב רות'|בייב רות]] היה המוכשר ביותר מבין כל הרכישות מבוסטון והעסקה רדפה את הרד סוקס במשך 86 השנים הבאות, כאשר כשהקבוצה לא זכתה בוורלד סיריס באותה תקופה, בנהבמה שכונה "קללת הבמבינו".
ריבוי חבטות ה[[הום ראן]] של רות התברר כהככה פופולרי, עד שהיאנקיז החלו למשוך יותר אנשים לליגה הלאומיתקהל, מאשר יריבתם העירונית, הג'יאנטס. בשנת 1921 – בשנה לאחר שרכשו את רות – שיחקו היאנקיז בוורלד סיריס הראשונההראשון שלהם בו הפסידו לגייאנטס ב8 משחקים. לאחר עונת 1922 נאמר ליאנקיז לצאת ממגרש הפולו גראונד, והם עברו למגרש ב[[ברונקס]], לא הרחק מהמגרש הקודם. בשנת 1922 חזרו היאנקיז שוב לוורלד סיריס והובסו שוב על ידי הג'יאנטס ב4 משחקים . המנג'ר מילר האגינס והמנכ"ל אד בארו היו רכשמינויים חדשחדשים וחשובוחשובים בתקופה זו.
'''תור הזהב'''
בשנת 1923 עברו היאנקיז לביתם החדש, [[יאנקי סטדיום|אצטדיון היאנקיז]], שנדרש 11 חודשים לבנייתו ועלותו 2.5 מיליון דולר. הקבוצה דיווחה כי 99,200 אוהדים התייצבו ביום הפתיחה ו-25,000 נדחו. במשחק הראשון באצטדיון, בייב רות ביצע הום ראן. האצטדיון זכה לכינוי "הבית שבנה רות", בעיקר בשל העובדה שרות הכפיל את הנוכחות של קהל הצופים של היאנקיז, מה שעזר לקבוצה לשלם עבור האצטדיון החדש. בסוף העונה התמודדו היאנקיז עם הג'יאנטס בוורלד סיריס זו השנה השלישית ברציפות, אך הפעם היאנקיז נצחו בשישה משחקים וזכו באליפות הראשונה שלהם.
בעונת 1927 הציגו היאנקיז מערךהרכב שנודע בשם "שורהשורת של רוצחיםהרוצחים", ויש הרואים בקבוצה זו הטובה ביותר בתולדות הבייסבול (אם כי טענות דומות הועלו לגבי הרכבי יאנקיז אחרים, בעיקר אלה של שנת 1939, 1961 ו-1998).
באותה עונה, היאנקיז הייתה הקבוצה הראשונה בבייסבול שתופסת את המקום הראשון לאורך כל העונה, וזכתהוניצחה ב-110 משחקים. הקבוצה גם גברה על ה[[פיטסבורג פיירטס]] בוורלד סיריס בארבעה משחקים. בינתיים, שחקן הבסיס הראשון [[לו גריג]] השיג את העונה הגדולה הראשונה שלו, כשהוא מכהחובט 373 עםפעמים מתוכם משיג 147 ריצות מתוכם 47 הוםבהום ראן, כשהוא גובר על שיא הריצות שהשיג רות בעונה אחת (171 בשנת 1921). כך, בשנת 1928 היאנקיז זכו באליפות השנייה שלה אחרי שגברו על [[סנט לואיס קרדינלס|הסנט לואיס קרדינלס]] בארבעה משחקים.
בשנת 1931 ג'ו מקארתי הועסק כמנג'ר והחזיר את היאנקיז לצמרת הליגה האמריקאית. הם גברו על ה[[שיקגו קאבס]] בסדרת הגמר בשנתשל שנת 1932 בארבעה משחקים והעלו את רצף הזכיותהניצחונות ברציפותהרצופים במשחקי וורלד סיריס ל-12. בשנת 1935 עזב רות את היאנקיז כדי להצטרף ל[[בוסטון ברייבס]] מהליגה הלאומית והוא הופיע לאחרונה בהופעתוהופעת הבייסבול הגדולההאחרונה שלו בליגהבמייג'ורס נערכה ב-30 במאי אותה שנה.
לאחר שעזב רות את היאנקיז אחרי עונת 1934, סוף סוף היה לגריג הזדמנות לתפוסלהיות אתהכוכב הבמה המרכזיתהמרכזי, אך רק למשך שנה אחת לפני שהופיע כוכב חדש, [[ג'ו דימאג'יו]]. הקבוצה זכתה בארבעה תארים רצופים של הוורלד סיריס בשנים 1936–1939. אולם במשך רוב שנת 1939 הם נאלצו לעשות זאת ללא גריג, שהוציא את עצמו מההרכב ב-2 במאי ופרש עקב [[טרשת אמיוטרופית צידית]], אשר לימים נודעה בשם "מחלת לו גריג" לזכרו. היאנקיז הכריזו על 4 ביולי 1939 כ"יום לו גריג", בו פרשווהפרישו את מספרו 4 מלהופיע כמספר של שחקן בקבוצה, המספרוזה מספר הגופייה הראשון בדימוסשהופרש בידי קבוצה בבייסבול. גריג נשא נאום מפורסם בו הכריז על עצמו שהוא "האיש בר המזל ביותר על פני האדמה." הוא מת כעבור שנתיים מהמחלה ב-2 ביוני 1941.
עונת 1941 תוארה לעיתים קרובות בתור השנה האחרונה של "תור הזהב" לפני כניסת ארצות הברית ל[[מלחמת העולם השנייה]].כאשר בשנה זו טדקרו שני שיאים מרכזיים. הראשון היה גשג'ו דימאג'יו שבר את שיא החבטות הרצופות, פוגעתוך שהוא חובט ב-56 משחקים רצופים, הרצף הגדול ביותר בתולדות הליגה. כאשר השני היה ששחקן הרד סוקס טד ווילאמס השיג ממוצע חבטות של 400 לעונה.
חודשיים לאחר שהיאנקיז ניצחו את ה[[לוס אנג'לס דודג'רס|ברוקלין דודג'רס]] בסדרת הגמר בשל-1941 —בשישה המפגשיםמשחקים הראשונים— ביןמה שתישהיה היריבותסדרת בצפוןהפלייאוף העירהראשונה לפניבין שהדודג'רסשתי עברוהיריבות ללוסשל אנג'לסצפון —העיר. הצי הימי של ארצות הברית הותקף ב[[פרל הארבור]] על ידי [[האימפריה היפנית]] ורבים מהשחקנים הטובים ביותר של היאנקיז, כולל דימאג'יו, גויסו לצבא במהלך מלחמת העולם השנייה. היאנקיז עדיין הצליחו להשיג ניצחון על הקרדינלס בוורלד סיריס של 1943 ב5 המשחקים.
בשנת 1945 איל הבנייה דל ווב והשותפים דן טופינג ולארי מקפייל רכשו את הקבוצה מרופרט תמורת 2.8 מיליון דולר; החלק של מקפייל נרכש בשנת 1947.
לאחר כמה עונות שפל, מקארתי פוטר בתחילת 1946. לאחר שכמהעוד כמה מאמנים זמניים מונושעברו אחר כךבמועדון, באקי האריס מונה כדי להוביל את היאנקיז לניצחון קשה בסדרהבשבעה משחקים בוורד סיירוס של 1947 נגד הדודג'רס.
אף על פי שסיימה רק שלושה משחקים אחרי [[קליבלנד אינדיאנס]] במרוץ לאליפות ב-1948, האריס שוחרר מתפקידיו והוחלף על ידי קייסי סטנגל, שהיה לו מוניטין של ליצן ומאמן קבוצות גרועות. כהונתו ביאנקיז, לעומת זאת, סומנה בהצלחה. היאנקיז שתוארה כ"[[אנדרדוג]]" הצליחה להפתיע קבוצה חזקה כמו הרד סוקס, מסמנת את תחילתה של היריבות המודרנית בין היאנקיז לרד סוקס. ברם בשלב זה הקריירה של דימאג'יו הסתיימה והוא פרש אחרי עונת 1951. השנה סומנה עם הגעתו של "הילד מאוקלהומה", [[מיקי מנטל]], שהפך לכוכב הקבוצה.
בניהולו של ג'ו מקארתי, זכו היאנקיז חמש פעמים ברציפות בסדרת הגמר בשנים 1949–1953 תחת המאמן סטנגל, עד היום שיא של ליגת ה-[[MLB]]. בהנהגת שחקנים כמו שחקן המרכז מיקי מנטל, קנקןהפיצ'ר וויטי פורד והתופס [[יוגי ברה]], קבוצתו של סטנגל זכתה בעשרה דגלוניםאליפויות ליגה ושבעה ובשבעהסדרות תאריםגמר ב-12 עונותיו כמנג'ר היאנקיז. תואר 1950 היה היחיד מאותן חמש אליפויות שבהן לא זכתה ניומול הניו יורק ג'איינטס או ברוקליןהברוקלין דודג'רס; היא הושגה בארבעה משחקים רצופים מול פילדלפיה.
בשנת 1954, היאנקיז ניצחו 103 משחקים, אך [[קליבלנד אינדיאנס|האינדיאנס מקליבלנד]] לקחו את הדגלוןאליפות הליגה עם שיא דאז של 111 זכיותנצחונות אז; שנת 1954 הייתה השנה בה יאנקיז איבדו את הדגלהאליפות. בשנת 1955 סוף סוף ניצחו הדודג'רס את היאנקיז בוורלד סיריס בשבעה משחקים, לאחר חמישה הפסדי סדרה קודמים מולם. היאנקיז חזרו מחוזקיםלסדרת הגמר בשנה הבאה. במשחק החמישי של סדרת הגמר העולמיתנגד הדודג'רס משנת 1956, דון לארסן זרק את המשחק המושלם היחיד בתולדות הסדרהסדרות הגמר , שנותרשהיה גם המשחק המושלם היחיד במשחק שלאחר העונהבפלייאוף עד 2010.
היאנקיז הפסידו את סדרת 1957 ב7 משחקים ל[[מילווקי ברייבס|מילווקי ברייבס.]]<nowiki/>בעקבות הסדרה, הניו יורק ג'איינטס והברוקלין דודג'רס עזבו שניהם לסן פרנסיסקו ולוס אנג'לס, בהתאמה, מותירים את יהיאנקיזהיאנקיז כקבוצת הבייסבול היחידה בניו יורק. בסדרת 1958, היאנקיז נקמו נגד הברייבס והפכו לקבוצה השנייה שזכתהשניצחה בסדרה לאחר שפיגרה 3–1. בהמשך העשור זכו היאנקיז בשש אליפויות הוורלדוורלד סיריס (1950, 1951, 1952, 1953, 1956, 1958) ובשמונה דגלוניםאליפויות של הליגה האמריקאית (למעט שש ואליפויות 1955 ו-1957). תחת מנטל, פורד, בררה, אלסטון הווארד (השחקן האפרו-אמריקני הראשון של היאנקיז) ורוג'ר מאריס שנרכש זה עתה, נכנסו היאנקיז לשנות השישים במטרה לשחזר את הצלחתם בשנות החמישים.
בשנת 1960[[רוג'ר מאריס|, רוג'ר מאריס]] הוביל את הליגה בסטטיסטיקה כשסיים במקום השני בהוםבריצות ראןוההום ראנים שהשיג (אחד אחרי מיקי מנטל) ובריצותובכמות הריצות בסיס שהרשה וזכה בכפפת זהב, שגרפה(שחקן מספיקההגנה) קולותלאאוטפילדר לזכייה בפרס,ובפרס ה-MVP של הליגה האמריקאית.
שנת 1961 הייתה אחת הזכורות בתולדות היאנקיז. מנטל ומריס פגעו בריצות הון ראן בקצב מהיר ונודעו בכינוי M&M Boys{{כ}}. בסופו של דבר, זיהום קשה בירך אילץ את מנטל לעזוב את הסגל. מאריס המשיך בכל זאת, וב-1 באוקטובר, היום האחרון של העונה הסדירה, הוא זכה במספר הביתי 61, כשהוא עולהשובר עלאת שיא ריצת ההום ראן של בייב רות, שהיה 60. עם זאת, נציב MLB, פורד פריק (שכפי שהתגלה מאוחר יותר, כתב ביוגרפיה עבור בייב רות במהלך הקריירה שלו) קבע שמאריס שיחק בעונה של 162 משחקים ורות (בשנת 1927) שיחק ב-154 משחקים ולכן השיא אינו דומה. לכן, שני השיאים נשמרו במשך 30 שנה, עד ש-MLB הפכה את דרכההחלטתה ומאריסוקבעה שמאריס החזיקיחזיק בשיא לבדו. השיא שלו יישבר על ידי [[מרק מק'גווייר|מארק מקגווייר]], שהשיג 70 ריצות הום ראן ב-1998. אך מאריס עדיין מחזיק בשיא הליגה האמריקאית.
היאנקיז זכו בדגלבאליפות הבית עם שיא 109–53 והמשיכו להביסלנצח את ה[[סינסינטי רדס]] בסדרה של 1961 בחמישה משחקים . הקבוצה סיימה את השנה עם שיא של 240 ריצות הום ראןראנים.
בשנת 1962, סצנת הספורט בניו יורק השתנתה כאשר הליגה הלאומית הוסיפה קבוצת הרחבה לעיר , ה[[ניו יורק מטס]], ששיחקה בביתם לשעבר של הג'יאנטס, הפולו גראונד, במשך שתי עונותהעונות הבאות בזמן שאצטדיון שי היה בבנייה בפלישינג הסמוכה, קווינס . זה החזיר לניו יורק את מעמדה כעיר עם יותר מקבוצה אחת, כפי שהיה בסוףמסוף [[המאה ה-19]] עד שנת 1957. היאנקיז זכו ב1962 בסדרת 1962הגמר העשירית שלהם בשש עשרה השנים האחרונות והביסו את [[סן פרנסיסקו ג'איינטס]] 4–3. זו הייתה האליפות האחרונה של היאנקיז עד 1977.
היאנקיז הגיעו בקלות לסדרת הגמר של 1963 כשזכו בדגלוןבאליפות הליגה בהפרש של ב-10.5 משחקים, אך הם קלעו רקהשיגורק ארבע ריצות בסדרהכל הסדרה והובסו על ידי הדודג'רס. לאחר העונה, יוגי ברה, שזה עתה פרש ממשחק, לקח על עצמו את תפקידי הניהול. היאנקיז חזרו בשנה הבאה לסדרת החמישית ברציפותהגמר, אך הובסה 4–3 על ידי הסנט לואיס קרדינלס. זו תהיה הופעתה האחרונה של היאנקיז בסדרת גמר עד 1976. ▼
▲היאנקיז הגיעו בקלות לסדרת הגמר של 1963 כשזכו בדגלון ב-10.5 משחקים, אך הם קלעו רק ארבע ריצות בסדרה והובסו על ידי הדודג'רס. לאחר העונה, יוגי ברה, שזה עתה פרש ממשחק, לקח על עצמו את תפקידי הניהול. היאנקיז חזרו בשנה הבאה לסדרת החמישית ברציפות, אך הובסה 4–3 על ידי הסנט לואיס קרדינלס. זו תהיה הופעתה האחרונה של היאנקיז עד 1976.
===דעיכה ושיקום===
לאחר עונת 1964, CBS רכשה 80% מהיאנקיז מטופינג ו-וב תמורת 11.2 מיליון דולר. עם הבעלות החדשה, החלה ירידה ביכולות הקבוצה. בעונת 1965 הקבוצה רשמה שיא של 77–85 - שיא ההפסד הראשון של היאנקיז מזה 40 שנה.
| 