כבידה – הבדלי גרסאות

==תאוריית הכבידה לפני ניוטון==

 

ב[[המאה ה-4 לפנה"ס|מאה הרביעית לפני הספירה]], הפילוסוף היווני [[אריסטו]] האמין כי לא קיימת [[תנועה (פיזיקה)|תנועה]] או אפקט כלשהוא ללא [[סיבה]]. הסיבה לתנועה כלפי מטה של גופים כבדים, כגון [[הפיזיקה של אריסטו#הפיזיקה של אריסטו|היסוד אדמה]], הייתה קשורה ל"טבע שלהם", מה שגרם להם לזוז לעבר מרכז היקום, שהיה מקומם הטבעי. באופן הפוך, גופים קלים כמו [[הפיזיקה של אריסטו#הפיזיקה של אריסטו|היסוד אש]], נעים לפי הטבע שלהם כלפי מעלה לעבר פני [[הירח]]. לפיכך, במערכת של אריסטו עצמים כבדים לא נמשכים ל[[כדור הארץ]] על ידי [[כוח (פיזיקה)|כוח]] חיצוני, אלא מתקרבים אל מרכז [[היקום]] בגלל "כבדות" פנימית.

 

ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה השלישית לפני הספירה]], הפיזיקאי היווני [[ארכימדס]] גילה את [[מרכז מסה|מרכז המסה]] של ה[[משולש]]. הוא גם שיער שאם מכרז הכבידה של גופים בעלי אותו [[משקל (פיזיקה)|משקל]] הוא לא זהה, הוא יהיה ממוקם באמצע הקטע שמחבר את שניהם. כשתי [[מאה (זמן)|מאות]] מאוחר יותר, ה[[מהנדס]] וה[[ארכיטקט]] ה[[רומא העתיקה|רומאי]] [[ויטרוביוס]] טען בספרו [[על אודות האדריכלות]] שכבידה לא תלויה במשקל החומר אלא ב'טבע' שלו:<blockquote>אם שופכים [[כספית]] לתוך כלי קיבול, ואבן השוקלת מאה [[פאונד (יחידת מידה)|פאונד]] מוצבת מעליה, האבן [[ציפה (פיזיקה)|צפה]] על פני הנוזל, ולא יכולה להפחית ממנו, לחדור דרכו, או להפריד אותו. אם אנו מסירים את אבן מאה הפאונד, ושמים במקומה קרטוב של [[זהב]], הזהב לא יצוף, אלא ישקע אל התחתית בעצמו. לכן, לא ניתן להכחיש שהכבידה של [[חומר]] לא תלויה בכמות ה[[משקל (פיזיקה)|משקל]] שלו, אלא בטבעו.</blockquote>

המתמטיקאי והאסטרונום ההודי [[בראהמגופטה]] (598 - 668 לספירה) תיאר לראשונה את הכבידה ככוח מושך:<blockquote>הארץ היא אותו דבר בכל הכיוונים; כל האנשים על הארץ עומדים זקופים, וכל הדברים הכבדים נופלים למטה אל הארץ לפי כוח טבעי, וזהו הטבע של הארץ למשוך ולשמר דברים, כמו שהטבע של מים הוא לזרום... הארץ היא המקום הנמוך היחיד, וזרעים תמוך יחזרו אליו, בכל כיוון שתזרקו אותם, ולעולם לא יעלו למעלה מהארץ.</blockquote>

 

==כבידה על פי ניוטון==