|
===== לוֹקוּציה, אילוֹקוּציה, פֶּרלוֹקוּציה =====
קשה להבחין בין מבע קביעתי לביצועי, שהרי לעתיםלעיתים גם כשאנשים מביעים קביעה כלשהי הם תוך כדי זה עשויים גם לבצע דבר באמצעותו, למשל בהודעת התפטרות העובד מכריז ומבצע אותה, תוך כדי כך שהוא מדווח עליה. משום כך בהמשך הרצאותיו המיר ג'ון אוסטין את ההבחנה בין מבע ביצועי למבע קביעתי בהבחנה חדשה, בין שלשה סוגים של פעולות דיבור (acts) במבע (לוקוציו Locutio - נאום בלטינית):
* '''לוֹקוּציה''', '''המבע עצמו''' - המלים לכשעצמןכשלעצמן כלומר התוכן המילולי.
* '''אילוֹקוּציה''', '''הכוונה'''- הפעולה לה מצפה הדובר מכח המילים שאמר. אזהרה, דיווח, התנצלות וכדומה. פעולת הדיבור בשיחה באה לידי ביטוי בפעולות אילוקציוניות.
*'''פֶּרלוֹקוּציה''' - '''התוצאה''' של המבע.
* '''פעולה לוּקוֹציונית''' '''המבע המילולי''' (locutionary act) המשמעות הראשונית של האמירה כשאלה לגבי יכולתה של השומעת לפתוח את החלון.
* '''פעולה אילוּקוציונית''' (illocutionary act), הפעולה אליה התכוון אומר המבע, כלומר בקשה וציפיהוציפייה שהשומעת תפתח את החלון.
* '''פעולה פרלוקוציונית''' (perlocutionary act) תוצאת הדיבור. תגובת (או אי תגובת) השומעת לכוונת השומע. אם תפתח את החלון היא תקיים את בקשתו. אם שמעה את הבקשה ולא פתחה, הבקשה לא קוימה, על אף שאכן היתההייתה בקשה כזו. כלומר הבקשה נתבקשה (כוונת הפעולה הובעה, נעשתה פעולה אילוקוציונית) אך התוצאה לא התקבלה בהתאם לה והפעולה הפרלוקוציונית לא קוימה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ג'ון אוסטין|שם = איך עושים דברים עם מילים|מו"ל = רסלינג|שנת הוצאה = 2006|עמ = 127-128}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = גלית אדם, אירנה בוטוויניק ואחרים|שם = מבוא לבלשנות תיאורטית|מו"ל = האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה = |כרך = ג'|עמ = 257-258}}}}{{הערה|שם=לבנת|{{צ-ספר|מחבר = זהר לבנת|שם = יסודות תורת המשמעות, סמנטיקה ופרגמטיקה|מו"ל = האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה = 2014|כרך = ב'|עמ = 158}}}}
{{הערה|שם=צרפתי|{{צ-מאמר|מחבר = גד בן עמי צרפתי|שם = הפרגמטיקה ופעולות הדיבור|כתב עת = לשוננו לעם|כרך = ל"ד|שנת הוצאה = תשמ"ג|עמ = 107}}}}
יש לציין שאוסטין עצמו שינה את ההבחנה המדוייקתהמדויקת בין שלש הסוגים והתקשה בה, ואף שינה מעט את ההגדרות עם הזמן, ולכן רוב החוקרים נטשו את החלוקה הזו ונותרו עם הזיהוי של סיווג משני של משמעות הדיבור האילוקוציוני, כלומר החלוקה לסוגי '''כוונת''' הדובר, בין אם כוונתו התקיימה לבסוף או לא, ואף אם לא הובנה כראוי, או שהשתמעה ככוונה מסויימתמסוימת בטעות. כוונת הדובר יכולה להיות מידע (טענה, הודעה), ציפיהציפייה מעשית (בקשה, דרישה), הכרזה וקביעת מצב, וכדו' וכדומה{{הערה|אוסטין נטש את ההבחנה של "תוך" או "על ידי" לבירור הסוג הלוקוּציוני בספרו משנת 1975, עמוד 123. וראו באך והרניש 1979 (באנגלית) תקשורת לשונית ופעולות דיבור.}}
=== פעולות הדיבור על פי ג'ון סרל ===
| 