טקטוניקת הלוחות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: שוחזרה עריכה חזותית |
ביטול גרסה 33398089 של 2001:4CD0:AC49:717B:ED28:BF:617F:9756 (שיחה), שחזור - תיקון לא נכון |
||
שורה 12:
תיאורית טקטוניקת הלוחות הגיעה לכדי בשלות בתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] של [[המאה ה-20|המאה העשרים]]. ברם שורשיה נעוצים ב[[מלחמת הצוללות]] שהתרחשה במהלך [[מלחמת העולם השנייה]]<ref>Enciclopedia Britannica. Plate Tectonics - [https://www.britannica.com/science/plate-tectonics/Evidence-supporting-the-hypothesis Gestation and Birth of Plate-Tectonic Theory]</ref>. המאמץ הגדול שהפעילו [[בעלות הברית]] בניסיון לאתר את ה[[הצוללות הגרמניות במלחמות העולם הראשונה והשנייה|צוללות הגרמניות]] באוקיינוס האטלנטי, הביא לריכוז של [[נתונים]] אודות הקרקעית הסִלעית של האוקיינוס<ref>איתור הצוללות מתבסס (עד היום) על שיגור גלים למעמקי האוקיינוס, ועל פי גלי ההחזרה ומיקומם על הספקטרום, ניתן לזהות את הגוף שהחזיר את הגלים ותכונותיו. כשלא הייתה זו צוללת שהחזירה הגלים (ברוב הניסיונות והמקרים), הייתה זו קרקעית האוקיינוס, וכך הצטבר מאגר נתונים אודות הסלעים שמרכיבים את הקרום האוקיאני שם.</ref>. מדובר בנתונים אודות גיל ה[[סלעים]], הרכבם המינרולוגי, ה[[פלאומגנטיזם|כיוון המגנטי]] של המינרלים הברזליים ועוד. רק לאחר סיום המלחמה, בשנת 1945, התפנו המדענים לבחון ולעבוד על הנתונים הללו, עבודה שנמשכה כ־15 שנה.
התמונה שהצטיירה למדענים הייתה של [[רכס מרכז-אוקייני|רכס מרכז אוקייני]] שמתנשא לגובה (יחסי) של כ־2 קילומטרים מעל סביבתו, ושבמרכזו חריץ שמשתרע לכל אורכו של הרכס, והוא פתוח אל החלק העליון של ה[[מעטפת כדור הארץ|מעטפת]]. הסלעים שמשני צידי הרכס המרכז אוקיאני, ואשר מהם מורכב [[הקרום אוקייני]], בנויים רצועות רצועות ובאופן סימטרי משני צידיו של הרכס. היינו, מדובר בזהות מלאה של רצועות הסלעים שמשני צידי הרכס - זאת על פי ההרכב המינרולוגי של רצועות הסלע, הצפיפות, הגיל, הכיוון הפליאומגנטי ועוד. עוד התברר, שרצועות הסלעים משני צידי הרכס "גדלות" בגילן ככל שמתרחקים ממנו: הרצועות הצמודות לו הן מן ההווה (רצנטיות), וככל שנעים לכיוון המנוגד לרכס (בדר"כ לכיוון החוף), גיל הסלעים עולה עד לגיל של כ־180 - 200 מיליון שנה. לא נמצאו סלעים שעתיקים מ-200 מיליון שנה בקרום האוקייני, בעוד שבקרום היבשתי בכל כדור הארץ ניתן למצוא סלעים בני עד 4,000 מיליון שנה (4 מיליארד שנה). ממצא נוסף שעלה הוא,
על בסיס הממצאים הללו, התברר המכניזם שמתקיים בקרום כדור הארץ ומעט מתחתיו (ראו להלן): [[מאגמה]] עולה מהמעטפת בחריץ של הרכס המרכז אוקייני, מתקררת תוך כדי עלייתה, וכשהיא מגיעה קרוב מאוד לקרקעית האוקיינוס, היא מתמצקת. בהתמצקותה, היא דוחפת לכיוון הנגדי את רצועות הקרום שהתגבשו לפניה וכך הלאה באופן כמעט רצוף. המכניזם הזה מביא לידי כך, שהקרום האוקייני שנדחף לכיוון היבשה, מתנגש עם ה[[קרום יבשתי|קרום היבשתי]]. מכיוון שהקרום האוקייני צפוף יותר מהקרום היבשתי, הקרום האוקייני נוחת אל מתחת לקרום היבשתי לכיוון המעטפת. בהגיעו למעטפת הוא מותך, ומצטרף לחומר הסלעי המותך של המעטפת, ובתנועה [[קונבקציה|קונבקטיבית]] של החומר בחלק העליון של המעטפת, הוא מגיע אל הפתח התחתון של החריץ ברכס המרכז האוקייני, ועולה דרכו שוב והתהליך חוזר חלילה. משך המחזור הזה של היווצרות סלע צעיר שצמוד ל"רכס", ועד שהוא נוחת לתוך המעטפת ומגיע שוב לתחתית "הסדק" הוא כ־200 מיליון שנה. זו הסיבה שלא ניתן למצוא בקרום האוקייני סלע עתיק יותר מגיל זה של 200 מיליון שנה.
| |||