חומר תשמורת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
הערך הינו קצרמר. לכן השקעתי זמן רב מזמני על מנת להרחיבו.
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
שורה 7:
# [[מסיסות]]ם במים נמוכה מאוד, לכן לפי כלל אוסמוזי-היפרטוני חומר התשמורת (לדוגמא בבעלי חיים גליקוגן) שפריסתו בתא אינה ניכרת, לא ייכנסו מים לתוך התא ולא ייווצר מצב של התפוצצות התא.
 
חומר התשמורת העיקרי בצמחים הוא [[עמילן]]. ה[[פוטוסינתזה]] מייצרת [[גלוקוז]], שממנו נבנה עמילן המצטבר ב[[פקעת|פקעות]] ו[[זרע (בוטניקה)|זרעים]], ובהמשך מתפרק חזרה לגלוקוז המהווה מקור אנרגיה חשוב לצמח. בבעלי חיים משמשים [[שומנים]] כחומרי תשמורת, וכן [[גליקוגן]] הנאגר ב[[כבד]] וב[[שריר|שרירים]], ומתפרק בעת הצורך לגלוקוז כדי להזין את [[תא]]י ה[[גוף]]. חשיבות נוספת לחומרי התשמורת היא בשמירה על איזוןהומיאוסטזיס רמתשל הגלוקוזסוכר בדם, כךהומיאוסטזיס שבעתשל רוויהסוכר בו,משמעותו שמירה על סביבה נורמטיבית של סוכר בדם. הוא הופךנעשה לחומרבאמצעות התשמורת,שני ובעתהורמונים המופרשים מהלבלב- בעת מחסור משליםבסוכר הגוףמדם מופרש ההורמון גלוקגון המעודד את החסרחומר התשמורת גליקוגן להתפרק לפחמימה פשוטה (גלוקוז) ולצאת לדם, ובכך, אחוז הסוכר בדם חוזר מהחומריםלנורמה.
בעת עליית אחוז הסוכר בדם מופרש מהלבלב ההורמון אינסולין הגורם הן להכנסתם של עודפי הגלוקוז לתאי הגוף והן ליצירת חומר התשמורת גליקוגן מעודפים אלו. בכך אחוז הסוכר בדם יורד וחוזר לנורמה. יתרון נוסף לחומר התשמורת הוא עקרון הנועץ כי חומר התשמורת הפחמתית בבעלי חיים לדוגמא המורכבת גליקוגן היא מניעת אוסמוטיות. כלומר, אילו הגליקוגן היה מחולק למספר רב של מולקולות גלוקוז, אזי הפריסה בו תהיה נאותה באופן כזה שמעלה את ריכוז המומסים בתא, לכן לפי כלל תמיסה היפוטונית (הגורס כי בתמיסה בעלת ריכוז מומסים נמוך מאשר ריכוז המומסים בתא ייכנסו מים לתוך התא) ייכנסו מים לתוך התא, עד כי התא יתפוצץ מאחר וקרום התא לא עומד בלחצים מסוג זה, והתא לא יהיה פעיל. לכן, היתרון הוא מניעת התפוצצות התא. יתר על כן הגליקוגן משמש גם כמאגר אנרגיה לשם זמינות (לדוגמא, שמיש בהומיאוסטזיס של סוכר בדם, כאשר כמות הסוכר בדם נמוכה, ההורמון גלוקגון מופרש מהלבלב ומעודד את הגליקוגן להתפרק ולצאת אל מחוץ התא ובכך ריכוז הסוכר בדם נשמר).
פריסה אוסמוטית היפוטונית כזו ניתנת רק במצב בו המומסים מסיסים במים, לדוגמא חומר התשמורת הנפוץ בבעלי חיים הינו גליקוגן אשר הוא רב סוכר שאין מסיס במים, לכן הפריסה שלו לקויה לחלוטין. לעומת זאת, בכדי למנוע פריסה כזו על מנת למנוע כניסה אוסמוטית היפוטונית של מים אל התא, הדו-סוכר והחד-סוכר מסיסים במים ולכן יש להם תכונת מסיסות ופריסה ניכרת, ולכן יש לאגורם בתור חומר תשמורת שימנע ממצב כזה לקרות.
מומס מסיס במים- (חד סוכר, דו סוכר) פריסתו תגרום לתגובה אוסמוטית.
מומס שאינו מסיס במים- פריסתו לא תגרום לשום תגובה אוסמוטית ופריסתו לקויה לחלוטין.
 
==קישורים חיצוניים==