חרסינה – הבדלי גרסאות

'''חרסינה''' היא תוצר עיבוד של [[חומר קרמי]] ומשמשומשמשת ליצור כלי אוכל וחפצי נוי. [[צבע]]ה הטבעי הוא [[לבן]], אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים.

שמה של החרסינה בעברית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://hebrew-academy.org.il/2018/10/10/%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%94/|הכותב=צוות האקדמיה|כותרת=חרסינה על שום מה?|אתר=האקדמיה ללשון עברית}}</ref> הוא [[הלחם]] של המילים [[חרס]] ו[[סין (אזור)|סין]], מכיוון שהומצאה בסין. גם בשפות אחרות החרסינה קרויה על שם סין,- למשל ב[[אנגלית]] היא מכונה לעיתים China. המילה "פורצלן" (מאנגלית: porcelain) הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "[[פי-הכושי (חילזון)|פי-הכושי]]", וזה השם בו תיאר [[מרקו פולו]] את הכלים שראה בסיןב[[סין (אזור)|סין]]<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/art/porcelain|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=אנציקלופדיה בריטניקה}}</ref>. הקשר לחרסינהנובע נמצאמשקיפות בשקיפותהחרסינה, המזכירה את שקיפות הצדף.

ה[[סין (אזור)|סינים]] היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. ההתחלה היתה בתקופת [[שושלת טאנג]], ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], אולם חרסינה באיכות גבוהה פותחה רק בתקופת שושלת יואן, ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. כלי החרסינה הסיניים נחשבו למוצרי יוקרה והיו מבוקשים ביותר בקרב ה[[אצולה]] ה[[אירופה|אירופית]]. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה, שהיה נעוץ בערבוב ה[[חרסית]] הסינית הלבנה עם [[פגמטיט]], ושריפה בטמפרטורות גבוהות. באמצע המאה ה-17,כאשר פרצה [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] בסין, נעצר היצוא. הסוחרים ההולנדיים, שהיו ביחסי מסחר הדוקים עם יפן, עודדו יצוא של חרסינה יפנית, שהתחילה להתפתח על בסיס מסורת של יצור קרמיקה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://siteswww.googlemetmuseum.comorg/sitetoah/vsxrzmhurgkpurmkihd/xehrvvxyurhjpor/hd_jpor.htm|הכותב=הדסAnna רזWillmann|כותרת=קצתEdo- עלPeriod חרסינהJapanese ופורצלןPorcelain|אתר=האתראתר שלמוזיאון הדסמטרופוליטן|תאריך=אפריל רז2011}}</ref> השדרוג התאפשר לאחר שהתגלתה ביפן חרסית לבנה, דומה לזו הסינית. עקב הביקוש הנרחב והמחיר הגבוה, נמשכו באירופה נסיונות לחקות את החרסינה הסינית. בסקסוניה המאמצים הללו הוכרזו כמשימה לאומית, בהובלת השליט המקומי, [[אוגוסט השני, מלך פולין|אוגוסט השני]] , חובב אומנות מושבע. ב-[[1708]] הציעו {{קישור שפה|2=Ehrenfried Walter von Tschirnhaus|3=אהרנפריד ואלטר פון צ'ירנהאוס}} ו[[יוהאן פרידריך בטגר]] לערבב חרסית לבנה (קאולין) עם פצלת שדה מותכת (פטונטס) (<ref>{{קישור כללי|כתובת=arxiv.org/abs/physics/060111|הכותב=C.M.Queroz, S. Agathopoulos|כותרת=The Discovery of European Porcelain Technology|אתר=אוניברסיטת קורנל|תאריך=17 בינואר 2006}}</ref>[[1708|.]] נוסחה זו איפשרה לייצר חרסינה באירופה. היישום הראשון היה בסדנאבמפעל בעיר [[מייסן]], [[סקסוניה]] (כיום ב[[גרמניה]]). המפעל עדיין מייצר פריטים מעולים, הנמכרים במחירים גבוהים. בראשית המאה ה-19, באנגליה, {{קישור שפה|2=Josua Spod|3=גושוע ספוד}}<ref name=":1" /> הוסיף [[אפר]] [[עצם|עצמות]] לתערובת החרסינה והתקבל מוצר עמיד יותר, שהועדף ב[[אנגליה]] וב[[ארצות הברית|ארה"ב]].

כדי לייצר חרסינה<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=madehow.com|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=City-Data|תאריך=2011}}</ref> מערבבים יחד [[קאוליניט]] ו[[פצלת השדה]] וטוחנים אותם לאבקה עדינה. לפעמים מוסיפים לתערובת מים ולעיתים מייצרים תערובת ללא מים. מהתערובת מעצבים את הצורה הרצויה, מייבשים את המוצר ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 [[מעלות צלזיוס]]. לאחר השרפה בא שלב העיטורים ובסופו מושחיםמצפים זיגוג עלאת המוצר בזיגוג. בסיום תהליך הזיגוג שורפים את המוצר פעם שנייהבפעם השנייה. טיפול זה נותןמעניק את הברק הסופי. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים בצבע כחול, אך. המגוון התרחב כאשר נמצאו צבעים עמידים בחום השריפה. לפעמים העיטורים מחייבים אף שריפה שלישית, בטמפרטורות נמוכות יותר, 740-820 מעלות צלסיוס.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://sites.google.com/site/vsxrzmhurgkpurmki/xehrvvxyurh|הכותב=הדס רז|כותרת=קצת על חרסינה ופורצלן|אתר=האתר של הדס רז}}</ref>

קיימים סוגים שונים של חרסינה והשוני ביניהם נובע מהיחס בין מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך המוצר שמתקבל חזק יותר, עמידועמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס או הוספה של מרכיבים נוספים כמו [[אבן גיר|גיר]], [[קוורץ]] או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, גוון ועמידות. לדוגמה, תוספת של אפר עצמות מעניקה לחרסינה את הגוון הלבן הנקי וגם תוספת חוזק.

צביעתסגנון החרסינה בתוספתהצביעה העיטורוהעיטור המקשט אותה מעניק לכלי החרסינה את המראה הייחודי לכל כלי ומהווה למעשה מעין חותם אישי של [[בית מלאכה|בית המלאכה]]. באופן מסורתי, כלי הפורצלן הסיניים עוטרו בציורי עלים, [[פרח]]ים או דמויות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]]היצרן.