ויקיפדיה

חרסינה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הערת שוליים
מ הגהה
שורה 12:
ה[[סין (אזור)|סינים]] היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. ההתחלה היתה כבר בתקופת [[שושלת טאנג]], ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], אולם חרסינה באיכות גבוהה פותחה רק בתקופת שושלת יואן , ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. כלי החרסינה הסיניים נחשבו למוצרי יוקרה והיו מבוקשים ביותר בקרב ה[[אצולה]] ה[[אירופה|אירופית]]. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון [[סנקאי]] (סגנון שלושת הצבעים), שהשפיע על עיצוב כלי הקרמיקה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון,]] ב[[יפן]] וגם ב[[איטליה]]. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה, שהיה נעוץ בערבוב ה[[חרסית]] הלבנה הסינית עם [[פגמטיט]], ושריפה בטמפרטורות גבוהות. באמצע [[המאה ה-17]], עקב [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] בסין, נפסק יצוא כלי החרסינה. הסוחרים ה[[הולנדים|הולנדיים,]] אשר קיימו יחסי מסחר הדוקים עם [[יפן|יפן,]] עודדו את תעשית החרסינה היפנית למלא את החסר בשוק האירופי. בתקופה זו, יצור חרסינה יפנית עשה את צעדיו הראשונים והתבסס על ידע שנרכש בקוריאה ושימש בתעשיה מסורתית של קרמיקה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.metmuseum.org/toah/hd/jpor/hd_jpor.htm|הכותב=Anna Willmann|כותרת=Edo -Period Japanese Porcelain|אתר=אתר מוזיאון המטרופוליטן|תאריך=אפריל 2011}}</ref>. המעבר מיצור קרמיקה ליצור חרסינה התאפשר בשל גילוי חרסית לבנה, דומה לזו הסינית, ביפן עצמה. מוצרי חרסינה אלה היו בעלי עיטורים כחולים על הכלי הלבן, כדי להתאים לקהל שהיה מורגל לעיטורים הסיניים בצבעים אלה.
 
בשל הביקוש הנרחב והמחיר הגבוה,נמשכו באירופה הנסיונות לחקות את החרסינה הסינית. בסקסוניה המאמצים הללו היוו משימה לאומית, בהובלת השליט המקומי, [[אוגוסט השני, מלך פולין|אוגוסט השני]] , חובב אומנות מושבע. ב-[[1708]] הציעו {{קישור שפה|2=Ehrenfried Walter von Tschirnhaus|3=אהרנפריד ואלטר פון צ'ירנהאוס}} ו[[יוהאן פרידריך בטגר]] לערבב חרסית (קאולין) עם [[פצלת השדה]] (פטונטס)<ref>{{קישור כללי|כתובת=arxiv.org/abs/physics/060111|הכותב=C.M.Queroz, S. Agathopoulos|כותרת=The Discovery of European Porcelain Technology|אתר=אוניברסיטת קורנל|תאריך=17 בינואר 2006}}</ref>[[1708|.]] מרשם זה אומץ ואיפשר ייצור חרסינה באירופה לראשונה, בעיר [[מייסן]], ב[[סקסוניה]] (כיום ב[[גרמניה]]). בראשית המאה ה-19, באנגליה, {{קישור שפה|2=Josua Spod|3=גושועג'ושוע ספוד}}<ref name=":1" /> הוסיף [[אפר]] [[עצם|עצמות]] לתערובת החרסינה והתקבל מוצר עמיד יותר, שהועדף ב[[אנגליה]] וב[[ארצות הברית|ארה"ב]].
 
כדי לייצר חרסינה <ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=madehow.com|הכותב=-|כותרת=Porcelain|אתר=City-Data|תאריך=2011}}</ref> מערבבים יחד [[קאוליניט]] ו[[פצלת השדה]] מותכת, מסוג פטונטס., וטוחנים אותם לאבקה עדינה. לפעמים מוסיפים לתערובת מים ולעיתים משתמשים בתערובת ללא מים. מהתערובת מעצבים את הצורה הרצויה, מייבשים את המוצר ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 [[מעלות צלזיוס]]. לאחר השרפה מושחים זיגוג על המוצר שורפיםושורפים אותו בפעם השנייה, כדי להעניק לו את הברק הסופי. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים וטכניקות שונות. האומנים הוסיפו את הציורים מתחת לזיגוג, בין השריפה הראשונה לשניה. לפעמים, הציור על הכלי חייב שריפה שלישית, בטמפרטורה נמוכה יותר,740-820 מעלות צלסיוס.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://sites.google.com/site/vsxrzmhurgkpurmki/xehrvvxyurh|הכותב=הדס רז|כותרת=קצת על חרסינה ופורצלן|אתר=האתר של הדס רז}}</ref>
 
==סוגי חרסינה==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חרסינה"