ויקיפדיה

חמשת מיני דגן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
ניקדתי את הטקסט כי אני מורה לחינוך מיוחד וחשוב לי להדגיש גם להם את המידע
מ שוחזר מעריכות של 2A01:6500:A037:5C2:E4C5:6191:1A7:4FE5 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc
שורה 1:
'''חמשת מיני דגן''' הם חמישה סוגים של [[דגנים|דגן]], שלהם נקבעו דינים מיוחדים ב[[הלכה]] היהודית. ואלו הם: [[חיטה]], [[שעורה תרבותית|שעורה]], [[שיבולת-שועל]], [[כוסמין]] ו[[שיפון (דגן)|שיפון]].
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן הֵם חֲמִשָּׁה סוּגִים שֶׁל דָּגָן, שֶׁלָּהֶם נִקְבְּעוּ דִּינִים מְיֻחָדִים בַּהֲלָכָה הַיְּהוּדִית. וְאֵלּוּ הֵם: חִטָּה, שְׂעוֹרָה, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל, כֻּסְּמִין וְשִׁיפוֹן.
[[קובץ:Koeh-274.jpg|שמאל|ממוזער|150px|חיטה]]
 
==מאפיינים==
חִטָּה
[[קובץ:Hordeum_distichon0.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שעורה]]
חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים [[לחם]] שהיה ועודנו מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. בהרכבם התזונתי של חמשת מיני דגן, זולת ב[[שיבולת-שועל]], קיים בנוסף ל[[עמילן]], גם [[חלבון]] ה[[גלוטן]], האחראי לתופעת ה[[התפחה|חימוץ]] הייחודית לחמשת המינים, והמבחינה בינם ל[[גידולי שדה]] ו[[קטניות]] אחרים. העדר הגלוטן במין המוכר היום כשיבולת-שועל העלה מחלוקת לגבי שאלת הזיהוי של דגן זה. חמשת מיני דגן מתאפיינים בשלב נוסף של עיבוד חקלאי לאחר ה[[קציר (חקלאות)|קצירה]], והוא האיסוף לערימה (=דיגון).
 
==חמשת מיני דגן בתנ"ך==
מְאַפְיְנִים
[[קובץ:Avena-sativa.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שיבולת-שועל]]
חמשת מיני דגן מיוצגים ב[[שבעת המינים]] באמצעות החיטה שכוללת כוסמין והשעורה שכוללת שיבולת-שועל ושיפון:{{הערה|{{משנה|חלה|ד|ב}}.}}
{{ציטוט|תוכן="ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"|מקור={{תנ"ך|דברים|ח|ח}}.}}
 
ב{{תנ"ך|ישעיהו|כח|כה}} נרמזים חמשת המינים:{{הערה|{{ירושלמי|חלה|א|א}}.}} {{ציטוט|תוכן="הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק; וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ"}}▼
שְׂעוֹרָה
 
== דינים מיוחדים לחמשת מיני דגן==
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן מְהַוִּים חֵלֶק חָשׁוּב מִתַּפְרִיט מְזוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם. מֵהֶם אוֹפִים לֶחֶם שֶׁהָיָה וְעוֹדֶנּוּ מַרְכִּיב חָשׁוּב בִּמְזוֹנָם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. בְּהֶרְכֵּבָם הַתְּזוּנָתִי שֶׁל חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, זוּלַת בְּשִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל, קַיָּם בְּנוֹסָף לַעֲמִילָן, גַּם חֶלְבּוֹן הַגְּלוּטֵן, הָאַחְרַאי לְתוֹפַעַת הַחִמּוּץ הַיִּחוּדִית לַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, וְהַמַּבְחִינָה בֵּינָם לְגִדּוּלֵי שָׂדֶה וְקִטְנִיּוֹת אֲחֵרִים. הֶעְדֵּר הַגְּלוּטֵן בְּמִין הַמֻּכָּר הַיּוֹם כְּשִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל הֶעֱלָה מַחְלֹקֶת לְגַבֵּי שְׁאֵלַת הַזִּהוּי שֶׁל דָּגָן זֶה. חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן מִתְאַפְיְנִים בְּשָׁלָב נוֹסָף שֶׁל עִבּוּד חַקְלָאִי לְאַחַר הַקְּצִירָה, וְהוּא הָאִסּוּף לָעֲרֵמָה (=דִּגּוּן).
[[קובץ:Spelt.jpg|שמאל|ממוזער|150px|כוסמין]]
הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים ב[[מסכת חלה]]. דינים אלו כוללים:
* על [[לחם]] הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה [[ברכת המוציא לחם מן הארץ]], ולאחריה [[ברכת המזון]], ואם נאכל בשיעור של פחות מ[[כזית]] אין לברך ברכה אחרונה. כמו כן, אם קבע על מאפה מחמשת המינים סעודה - צריך לברך המוציא .
* הלש עיסה מחמשת המינים חייב ב[[הפרשת חלה]].
* מצווה לאכול [[מצה]] העשויה מאחד או יותר מחמשת המינים ב[[ליל הסדר]].
* אסור לאכול בחג ה[[פסח]] [[חמץ]] העשוי מחמשת המינים, וכן אסור שיהיה חמץ בבית.
* אסור לאכול מן היבול ה[[איסור חדש|חדש]] של חמשת המינים, לפני ט"ז בניסן יום הקרבת העומר, וכן אסור לקצור את היבול.
* ובנוסף האוכל חמשת מיני דגן בחג הסוכות חייב לישב בסוכה
 
דינים אלו חלים על כל אחד מחמשת המינים בנפרד וגם על תערובת המורכבת מכמה מיני דגן שונים.
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בַּתָּנָ"ךְ
 
==זיהויים==
שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל
[[קובץ:Wild rye.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שיפון]]
השעורה ושיבולת השועל נחשבים למין אחד לעניין איסור [[כלאיים]]. הכוסמין והשיפון נחשבים אף הם למין אחד לעניין זה.
 
בין חוקרי הריאליה בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]], חלוקות הדעות בשאלה אם הצמחים הנקראים כיום כוסמין ושיבולת-שועל (קוואקר), הם אכן הצמחים שנקראו בשם זה במשנה.
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן מְיֻצָּגִים בְּשִׁבְעַת הַמִּינִים בְּאֶמְצָעוּת הַחִטָּה שֶׁכּוֹלֶלֶת כֻּסְּמִין וְהַשְּׂעוֹרָה שֶׁכּוֹלֶלֶת שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן:
 
פרופסור [[יהודה פליקס]] זיהה את שיבולת השועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת-שועל היא סוג הדגן הקרוי בשם זה כיום (''Avena''), והמשמש להכנת [[דייסה|דייסות]] ו[[דגני בוקר]], מכיוון שבדגן זה אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד.{{הערה|[[יהודה פליקס|פליקס, יהודה]], כלאי זרעים והרכבה: מסכת כלאים : משנה, תוספתא וירושלמי לפרקים א־ב : בירור הסוגיות ורקען הבוטני־חקלאי, הוצאת דביר 1967, עמ' 24-29}} פרופסור פליקס סיפר שבעקבות זיהויו הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] היה מברך [[ברכת שהכל]] על ארוחת הבוקר שלו שהכילה דייסת שיבולת-שועל במשך כשנתיים, עד שהרב [[יוסף שלום אלישיב]] גער בו בטענה שהוא לא יכול לשנות [[מנהג (יהדות)|מנהג]] ישראל של מאות שנים עוד מימי ה[[ראשונים]] בגלל חוקר אחד. מנגד טען הרב [[יוסף אפרתי (רב)|יוסף אפרתי]] שבניסוי שנערך לצורך בירור סוגיה זו על ידי ד"ר משה זקס גילו כי שיבולת-שועל החמיצה, על אף היעדר הגלוטן בה, ולכן הוא תומך בזיהוי המקובל, המבוסס על פירוש רש"י.{{הערה|"לשאלת זיהוי שיבולת-שועל" - הרב יוסף אפרתי, בתוך: הליכות שדה גיליון 57 עמ' 11-17.}}
 
פרופ' זהר עמר פרסם מונוגרפיה מקיפה ביותר על חמשת מיני דגן (תשע"א) ובמחקרו הציג את כל מסורות הזיהוי והצעות החוקרים. במחקרו הוא מביא ראיות ופרשנויות חדשות, ותומך למעשה באפשרות שבעבר גידלו בצפון ארץ ישראל שבולת שועל ושיפון באופן מוגבל.
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"
 
— סֵפֶר דְּבָרִים, פֶּרֶק ח', פָּסוּק ח'.
 
בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ, פֶּרֶק כ"ח, פָּסוּק כ"ה נִרְמָזִים חֲמֵשֶׁת הַמִּינִים:
 
▲"הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק; וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ"
 
דִּינִים מְיֻחָדִים לַחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן
 
כֻּסְּמִין
 
הַדִּינִים הַיִּחוּדִיִּים לַחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן מְנוּיִים בְּמַסֶּכֶת חָלָה. דִּינִים אֵלּוּ כּוֹלְלִים:
 
עַל לֶחֶם הַנַּעֲשֶׂה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים מְבָרְכִים לִפְנֵי הָאֲכִילָה בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, וּלְאַחֲרֶיהָ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאִם נֹאכַל בְּשִׁעוּר שֶׁל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת אֵין לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. כְּמוֹ כֵן, אִם קָבַע עַל מַאֲפֶה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים סְעוּדָה - צָרִיךְ לְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא .
 
הַלָּשׁ עִסָּה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים חַיָּב בְּהַפְרָשַׁת חָלָה.
 
מִצְוָה לֶאֱכֹל מַצָּה הָעֲשׂוּיָה מֵאֶחָד אוֹ יוֹתֵר מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר.
 
אָסוּר לֶאֱכֹל בְּחַג הַפֶּסַח חָמֵץ הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, וְכֵן אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה חָמֵץ בַּבַּיִת.
 
אָסוּר לֶאֱכֹל מִן הַיְּבוּל הֶחָדָשׁ שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, לִפְנֵי ט"ז בְּנִיסָן יוֹם הַקְרָבַת הָעֹמֶר, וְכֵן אָסוּר לִקְצֹר אֶת הַיְּבוּל.
 
וּבְנוֹסָף הָאֹכֶל חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בְּחַג הַסֻּכּוֹת חַיָּב לֵשֵׁב בַּסֻּכָּה
 
דִּינִים אֵלּוּ חָלִים עַל כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים בְּנִפְרָד וְגַם עַל תַּעֲרֹבֶת הַמֻּרְכֶּבֶת מִכַּמָּה מִינֵי דָּגָן שׁוֹנִים.
 
זִהוּיִים
 
שִׁפּוֹן
 
הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבֹּלֶת הַשּׁוּעָל נֶחֱשָׁבִים לְמִין אֶחָד לְעִנְיַן אִסּוּר כִּלְאַיִם. הַכֻּסְּמִין וְהַשִּׁיפוֹן נֶחֱשָׁבִים אַף הֵם לְמִין אֶחָד לְעִנְיָן זֶה.
 
בֵּין חוֹקְרֵי הָרֵאַלְיָה בִּתְקוּפַת הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, חֲלוּקוֹת הַדֵּעוֹת בַּשְּׁאֵלָה אִם הַצְּמָחִים הַנִּקְרָאִים כַּיּוֹם כֻּסְּמִין וְשִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל (קְוָאקֶר), הֵם אָכֵן הַצְּמָחִים שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם זֶה בַּמִּשְׁנָה.
 
פְּרוֹפֵסוֹר יְהוּדָה פֵלִיקְס זִהָה אֶת שִׁבֹּלֶת הַשּׁוּעָל עִם זַן שֶׁל הַשְּׂעוֹרָה וְטָעַן שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁשִּׁבֹּלֶת-שׁוּעָל הִיא סוּג הַדָּגָן הַקָּרוּי בְּשֵׁם זֶה כַּיּוֹם (Avena), וְהַמְּשַׁמֵּשׁ לַהֲכָנַת דְּיָסוֹת וְדִגְנֵי בֹּקֶר, מִכֵּיוָן שֶׁבְּדָגָן זֶה אֵין גְּלוּטֵן וְהוּא לֹא הָיָה מוֹכֵר לְחָזָ"ל בִּימֵי הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד. פְּרוֹפֵסוֹר פֵלִיקְס סִפֵּר שֶׁבְּעִקְבוֹת זִהוּיוֹ הָרַב שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶרְבָּךְ הָיָה מְבָרֵךְ בִּרְכַּת שֶׁהַכֹּל עַל אֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁלּוֹ שֶׁהֵכִילָה דַּיְסַת שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל בְּמֶשֶׁךְ כִּשְׁנָתַיִם, עַד שֶׁהָרַב יוֹסֵף שָׁלוֹם אֶלְיָשִׁיב גָּעַר בּוֹ בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת מִנְהַג יִשְׂרָאֵל שֶׁל מֵאוֹת שָׁנִים עוֹד מִיְּמֵי הָרִאשׁוֹנִים בִּגְלַל חוֹקֵר אֶחָד. מִנֶּגֶד טָעַן הָרַב יוֹסֵף אֶפְרָתִי שֶׁבַּנִּסּוּי שֶׁנֶּעֱרַךְ לְצֹרֶךְ בֵּרוּר סֻגְיָה זוֹ עַל יְדֵי ד"ר מֹשֶׁה זַקְס גִּלּוּ כִּי שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל הֶחֱמִיצָה, עַל אַף הֵעָדֵר הַגְּלוּטֵן בָּהּ, וְלָכֵן הוּא תּוֹמֵךְ בַּזִּהוּי הַמְּקֻבָּל, הַמְּבֻסָּס עַל פֵּרוּשׁ רָשִׁ"י.
 
פְּרוֹפ' זֹהַר עָמָר פִּרְסֵם מוֹנוֹגְרַפְיָה מַקִּיפָה בְּיוֹתֵר עַל חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן (תשע"א) וּבְמֶחְקָרוֹ הִצִּיג אֶת כָּל מָסוֹרוֹת הַזִּהוּי וְהַצָּעוֹת הַחוֹקְרִים. בְּמֶחְקָרוֹ הוּא מֵבִיא רְאָיוֹת וּפַרְשָׁנוּיוֹת חֲדָשׁוֹת, וְתוֹמֵךְ לְמַעֲשֶׂה בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁבֶּעָבָר גִּדְּלוּ בִּצְפוֹן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן בְּאֹפֶן מֻגְבָּל.
 
==לקריאה נוספת==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חמשת_מיני_דגן"