קזבק (אוניית מעפילים) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה מהטסגי |
|||
שורה 5:
הקזבק הייתה אחת מהאוניות שחצו את [[הים השחור]] בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת [[בריטניה]], עליה נודע לאנשי [[המוסד לעליה ב']], כי הכניסה ל[[פלסטינה]] תאושר לכל [[יהודים|יהודי]] אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו ה[[פשיזם|פשיסטית]] של המרשל [[יון אנטונסקו]]. בחודש [[מאי]] 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית לסוכנות היהודית להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ל[[יהדות רומניה]] בלבד, כי אם ליהודים ממרכז אירופה ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-[[9 ביוני]] ובמכתב הסיכום של הפגישה ננקב בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת דגל זר מרומניה, ואשר ישאו על סיפונן "יתומים מ[[טרנסניסטריה]], פליטים יהודיים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים."<ref> <div style="direction: ltr;">
Ion C. Butnaru, '''Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania''', Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 – 84.
</div></ref>
אף על פי ההגדרה רחבת הלב טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני [[יוון|יוונים]] ופעל בה נציג [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], העליה לספינות שחצו את [[הים השחור]], וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. אהרן הטסגי, עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית יהדות הונגריה בספרו '''קזבק''' בשנת 1945, מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 לאי, אולם תשלומי שוחד שונים שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות העלו את המחיר לכ- 2 מליון לאי לכרטיס.<ref>אהרן הטסגי, '''קזבק''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1945, עמ' 108.</ref> בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעתים הועדפו בסדר העליה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.
הקזבק הייתה ספינה מטען טורקית שבגילגולה הקודם נשאה בעיקר [[מלח בישול|מלח]]. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה ונתווסף לה סיפון נוסף ששימש למטען האישי. הספינה נחכרה בידי שני [[יוון|יוונים]] בכספי [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], ויצאה לדרך ביום [[6 ביולי]], הגיעה לטורקיה ביום [[8 ביולי]] 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לפלסטינה בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים. <ref> סילברסטון מציין כי על סיפון האונייה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה ב[[גן לונדון]] בטיילת ב[[תל אביב]], וכן באתר עמותת חיל הים מצויין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.</ref>▼
▲הקזבק הייתה ספינה מטען טורקית שבגילגולה הקודם נשאה בעיקר [[מלח בישול|מלח]]. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה ונתווסף לה סיפון נוסף ששימש למטען האישי. הספינה
בין המעפילים על סיפונה של הקזבק נמנו חבר הכנסת לעתיד [[צבי צימרמן]] וה[[שפוט|שופטת]] המחוזית [[רות אליעז-שטרנברג]].
שורה 15 ⟵ 17:
==לקריאה נוספת==
*אהרן הטסגי, '''קזבק''', הוצאת [[עם עובד]]
*אריה ל.אבנרי, ''' מ"ולוס" עד "טאורוס": עשור ראשון להעפלה בדרכי הים: 1934 – 1944''', יד טבנקין, המכון לחקר כוח המגן, אפעל, תשמ"ה 1985.
*דוד ליור, '''עיר המתים: השמדת היהודים באיזור זגלמביה''', תירגם מכתב היד א.ש. שטיין, בהוצאת נ. טברסקי, תל-אביב, תש"ו.
| |||