קרינת בטא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 14:
מבחינת [[המודל הסטנדרטי]], ברמת הקווארקים, קרינת בטא מינוס מתרחשת כאשר [[קווארק למטה]] אחד בנייטרון (נייטרון מכיל שני קווארקים למטה בעלי [[מטען חשמלי]] 1/3e- ו[[קווארק למעלה]] אחד בעל מטען 2/3e+) הופך לקווארק למעלה.
== התפרקות בטא
המחקר של התפרקות בטא סיפק הוכחה הפיזיקלית הראשונה לקיומו של הניטרינו. בהתפרקות אלפא ובהתפרקות גמא, לחלקיק האלפא או הגמא שנוצר הייתה אנרגיה בתחומים מוגדרים, מפני שהחלקיק בהתפרקויות אלה נושא את האנרגיה שמקורה בהבדל בין המצב הגרעיני הראשוני והסופי של הגרעין ממנו נפלט. לעומת זאת, התפלגות האנרגיה הקינטית, או הספקטרום, של חלקיקי בטא שנמדדו על ידי [[ליזה מייטנר]] ו[[אוטו האן]] בשנת 1911 ועל ידי Jean Danysz בשנת 1913, הראו כי לחלקיקים אלה אנרגיה קינטית המתפלגת בתחום רחב. מדידות אלו הצביעו על כך שלחלקיקי בטא יש ספקטרום רציף
<ref name="Jensen">{{cite book
שורה 53:
בשנת 1931, [[אנריקו פרמי]] שינה את שם ה"נייטרון" של פאולי ל"
לפי פרמי, הניטרינו נוצרים בתהליך התפרקות הבטא, אינם קיימים בגרעין; וכך גם לגבי האלקטרונים. האינטראקציה של הניטרינו עם החומר הייתה כל כך חלשה שזיהויו באמצעות ניסיון היה קשה ביותר. עדות עקיפה נוספת לקיומו של הניטרינו הושגה על ידי צפייה ברתיעה של גרעינים שפלטו, לפי תיאוריה זו, ניטרינו לאחר קליטת אלקטרון. ניטרינו זוהה ישירות רק בשנת 1956 על ידי [[קלייד קואן]] ו[[פרדריק ריינס]] בניסוי הניטרינו של קואן-ריינס
<ref>{{cite journal
שורה 70:
}}</ref>.
המאפיינים של ניטרינו היו (עם כמה שינויים קלים) כפי שחזו פאולי ופרמי.
==ראו גם==
|