|
==האופנים בהם מותר==
מותר ללוות סאה כנגד סאה, אם יש ללוה מהסחורה בביתו, מבואר בפוסקים שאין צורך שיהיה ללוה בכמות שכנגד כל ההלוואה אלא מספיק שיהיה ברשותו אפילו כלשהו, וכבר מותר ללוות סאה בסאה. היתר נוסף שנאמר הוא אם יצא השער, פירוש שיש לחפץ כבר מחיר קבוע, מה שאומר שבכל רגע נתון ניתן לקנות את החפץ כך שמתייחסים לחפץ כאילו הוא קיים ברשותו של הלווה כל הזמן מכוח זה שיכול לקנותו בכל רגע נתון.
=={{עוגן|צד אחד בריבית}}שיטת רבי יהודה==
שיטת [[רבי יהודה]] היא שהלוואת "צד אחד בריבית", כלומר: כאשר הריבית אינה "ריבית קצוצה", שמתאמים עליה מראש ותשולם בכל מקרה, וקיימת אפשרות לשלם אותה באופן שלא תהיה ריבית, אין ההלוואה נחשבת לריבית. פסק זה של רבי יהודה מתייחס למשל לאדם שלווה מאדם אחר סכום כסף, ונתן לו כ[[משכון]] חלקת קרקע, תוך כדי תיאום שאם סכום ההלוואה לא תשולם עד זמן מסוים, תעבור הקרקע לרשות המלווה, וסכום ההלוואה יחשב למפרע כתשלום עבור מכירת הקרקע. מעשה זה מותר לכל השיטות, אלא שקיימת מחלוקת בין רבי יהודה לשאר החכמים האם מותר למלווה לאכול את פירות הקרקע בתקופה שבין ההלוואה לזמן הסופי, לפי חכמים נחשב הדבר לריבית, שכן סכום ההלוואה שעשוי להחשב כתשלום עבור הקרקע אינו תשלום עבור הפירות, כך שלמרות שאכן במקרה שההלוואה '''כן''' תהפך בסופו של דבר למכירה, יתברר למפרע שהקרקע הייתה של המלווה - הקונה ובדין אכל את פירותיה, ייתכן שהלווה ישלם את סכום ההלוואה ואז יתברר למפרע שאכילת הפירות הייתה ללא כל תשלום מצד המלווה והיא עשויה להחשב כריבית. למרות שמעשה זה עשוי להחשב לכאורה כריבית, שכן המלווה מקבל את הפירות '''בנוסף''' השווה לסכום ההלוואה, סובר רבי יהודה שאין הלוואה זו נחשבת להלוואת ריבית אפילו מדברי חכמים.
בנוסף, לרבי יהודה, מותר לשלם סכום כסף על סחורה, שקיימת אפשרות שהיא תתייקר תוך כדי תיאום לקבל את הסחורה כעבור תקופת זמן, ובעבור תקופת זמן זו לקבל את הפירות או את דמיהן, למרות שייתכן שהיא תתייקר. לפי שיטת חכמים - נחלקו [[רב (אמורא)|רב]] ו[[רבי ינאי]]: לפי רב אסור לשלם עבור סחורה במטרה לקבל כעבור זמן מסוים את שוויה המתייקר, למרות שאין כאן ריבית מהתורה - שהרי סכום המעות הגדול יותר שמתקבל כעבור תקופת זמן הוא כתוצאה מהתייקרות הסחורה שעבורה שילם הקונה, נראה הדבר כריבית, שכן הקונה מעניק סכום כסף לאדם ומקבל לידיו חזרה סכום כסף גדול כעבור זמן, ולכן המעשה מותר רק באופן שהקונה מקבל לידיו כעבור תקופת זמן את הסחורה עצמה, שאז למרות שהיא התייקרה אין הדבר נראה כריבית. רבי ינאי חלוק על רב וסובר "מה לי הן ומה לי דמיהן" - כלומר אין כל מניעה לקבל חזרה את שווי הסחורה שהתייקרה במקום הסחורה עצמה, כמו שאין בעיה לקבל את הסחורה עצמה באותו זמן. רב מתרץ [[ברייתא]] שבה מפורש כדברי רבי ינאי, ומסביר שהיא לפי שיטת רבי יהודה הסובר ש"צד אחד בריבית מותר", וממילא אין כל בעיה של [[מראית עין]] בכך שהקונה מקבל לידיו סכום כסף גדול יותר משהשקיע, מכיוון שלא ברור בשעת הלוואה שסכום הכסף יתווסף והסחורה אכן תתייקר{{הערה|בבא מציעא סג א}}.
למרות שיטתו המקילה של רבי יהודה בעניין "צד אחד בריבית", סובר רבי יהודה שהלוואת סאה בסאה אסורה, למרות שהריבית תתווסף על סכום ההלוואה רק באופן מסוים התלוי בהתייקרות מחיר הסחורה. קיימת מחלוקת [[ראשונים]] הדנה בחילוק שבין שתי האנקדוטות, פרשנות [[רש"י]]{{הערה|ב{{בבלי|בבא מציעא|סג|ב}} ד"ה רבי יהודה היא דאמר צד אחד ברבית מותר.}}: רבי יהודה התיר "צד אחד בריבית" רק כאשר היא נעשה בדרך מכירה, כמו המקרה המתואר, שבו ההתניה אומרת כי במקרה שהלווה לא ישלם את סכום ההלוואה, תהפך ההלוואה למפרע למכירה, וסכום המעות יחשב כתשלום עבור חלקת הקרקע, אך במקרה שהיא נעשית בצורה הלוואה, כנידון זה - '''הלוואת''' סחורה עבור תשלום סחורה בכמות דומה, הדבר אסור.
==עד שיבוא בני==
|
