יום ליקוט עצמות – הבדלי גרסאות

'''יום ליקוט עצמות הוא יום בו היו אוספים את [[עצם|עצמות]] הנפטר/ת מ[[קבורה|קברם]] הזמני ומעבירים אותו אל קבר קבוע'''

 

ב[[משנה]] ב[[מסכת]] [[מועד קטן]] (פרק א, משנה ה) נחלקו ביניהם ה[[תנאים]] האם מותר ללקט עצמות ב[[חול המועד]]. [[רבי מאיר]] סבר שהדבר מותר "מפני ששמחה היא לו". כלומר ליקוט העצמות הוא מאורע משמח ולכן מותר לעשותו בתקופה [[שמחה]], בחול המועד. לעומתו, [[רבי יוסי]] סבר שליקוט העצמות הוא מאורע של [[אבלות]] ולכן אין לעשותו בימי חול המועד.

ה[[הלכה]] נפסקה כרבי יוסי וביום ליקוט עצמות יש לנהוג מנהגי [[אבלות]] מסוימים.

ה[[רמ"א]] בהגהותיו לשולחן ערוך פסק בסוגיה זאת כדעת הרא"ש.

 

הסיבה לצורת ה[[קבורה]] הדו שלבית הזאת היא שבתקופה הראשונה היו ממתינים עד שיתעכל הבשר מגופת הנפטר/ת. לאחר התעכלות הבשר ולאחר שמגופת המת נשארו רק העצמות היו אוספים את העצמות ומעבירים אותם אל [[ארון קבורה|ארונות קבורה]] בהם היתה נקברת הגופה. ארון הקבורה היה נטמן ב[[אדמה]] או ב[[מערה]] ובכך היה בא אל סופו תהליך קבורת הנפטר/ת. מטבע הדברים כשפסק המנהג לקבור את הנפטר/ת באופן דו שלבי פחת השימוש בהלכה של יום ליקוט עצמות. למרות זאת הלכה זאת מצויה בשימוש גם בימינו אנו.

 

בתקופה שלאחר [[מלחמת השחרור]] נאספו עצמות [[חלל|חללי]] [[כפר עציון]] ועצמות חללי [[לטרון]] ומקומות נוספים והובאו לקבורה. ביום הבאתם לקבורה נהגו קרובי החללים מנהגי אבלות כמתחייב מיום ליקוט עצמות. גם בביצוע [[תוכנית ההתנתקות]] נזקקו חלק ממפוני הגוש להלכה זאת. [[בית קברות|בית הקברות]] ה[[יהודי]] ש[[גוש קטיף]] פונה וגופות הנפטרים הובאו לקבורה מחודשת ב[[הר הזיתים]]. ביום הוצאת המתים מקברם נהגו קרובי הנפטרים מנהגי [[אבלות]] המתחייבים מליקוט העצמות.

 

[[קטגוריה:קבורה]]