החזית העממית לשחרור פלסטין – הבדלי גרסאות

החזית העממית קמה מאיחוד של כמה ארגוני שמאל[[טרור]] פלסטיניים חילוניים ובראשית דרכה שילבה אידיאולוגיה [[מרקסיזם|מרקסיסטית]]-[[לניניזם|לניניסטית]] ו[[לאומיות]] פלסטינית, ושמה דגש על [[מעמד הפועלים]] הפלסטיני. ב[[פברואר]] [[1969]] פרש פלג קיצוני של הארגון והקים את [[החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין]], ועם הזמן (בעיקר מאז סוף [[האינתיפאדה הראשונה]]) השקפותיה של החזית העממית התמתנו.

מטרתה המוצהרת של החזית העממית: "שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת [[מדינה פלסטינית]] [[דמוקרטיה|דמוקרטית]] ו[[סוציאליזם|סוציאליסטית]]". בניגוד ל[[טרור פלסטיני|ארגוני הטרור הפלסטיניים]] האחרים, החזית העממית אינה רואה את המאבק להשמדת [[ישראל]] כמאבק [[דת|דתי]] או [[לאומיות|לאומי]], אלא כחלק מ[[מהפכה]] רחבה יותר נגד ה"[[אימפריאליזם]] ה[[העולם המערבי|מערבי]]". החזית העממית רואה בחיסול מדינת ישראל אמצעי לדחיקת האימפריאליזם מן המזרח התיכון ולמיגורם של המשטרים הערביים שהם, לתפיסתה, משטרים [[בורגנות|בורגניים]] ו[[דיקטטורה|דיקטטוריים]] המתרפסים בפני ה[[קפיטליזם]] המערבי. משום כך מעוניינת החזית גם בהפלת משטרי ה[[מלוכה]] השמרנייםה[[שמרנות|שמרניים]], כמו ב[[ירדן]] וב[[מרוקו]]).

בתחילת דרכה התנגדה החזית העממית לכל פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני שיביאשיאפשר לשתיאת מדינותקיומה בין היםשל התיכוןמדינת לירדןישראל. בתחילת [[שנות התשעים]] החזית פרשה מ[[אש"ף]] והקימה יחד עם נציגי ארגונים אחרים את "חזית הסירוב" - ארגוני הטרור הפלסטיניים אשר התנגדו ל[[הסכמי אוסלו]]. בשנים האחרונות הפכו עמדותיו של הארגון פחות קיצוניות והוא קיבל את עקרוןעיקרון שתי המדינות ואת אפשרות המשא ומתן, אך הוא עדיין דבק בהתנגדותו להסכמי אוסלו ואינו מוכן לוותר על [[זכות השיבה]] של [[בעיית הפליטים הפלסטינים|הפליטים הפלסטיניים]].