אמנת ז'נבה הרביעית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←האמנה בישראל: תיקון קישור |
|||
שורה 34:
עם זאת, ישראל בחרה ליישם באופן וולנטרי ביהודה ושמרון את אמנת ז'נבה הרביעית, למרות שקיימת עמדה משפטית שאין לאמנה תחולה ביהודה ושמרון. לפי גורמים בימין, התנהלות זו של ישראל מהווה "צעד של זהירות מופלגת המבטאת חוסר ביטחון וגמגום" ובפועל "הופכת את התושבים הפלסטינים ל'מוגנים', את הטרור הערבי לדבר שהעולם מסרב לגנות, ואת ההתיישבות הישראלית לבלתי-חוקית"{{הערה|1={{השילוח|[[יואב שורק]]|"הגמגום חייב להיפסק"|הגמגום-חייב-להיפסק|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}.
בג"ץ חזר וקבע לאורך השנים<ref>ראו למשל: בג"ץ 698/80 קוואסמה נ' שר הביטחון, פ"ד לח(1) 617 (1981); בג"ץ 253/88 סג'דיה נ' שר הביטחון, פ"ד מב(3) 801, 815 (1988); בג"ץ 814/88 נסראללה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד מג(2) 265, 269-268 (1989); {{פס"ד עליון|קישור=13004130.N89|סוג=בג"ץ|עותר=מוחמד מוסא שחאדה אבו עראם ואחרים|משיב=שר הבטחון ואחרים|ניתן ב=4 במאי 2022}}</ref> כי סעיף 49(1) של האמנה אינו משקף 'דין מנהגי' במשפט הבינלאומי, שהוא בעל כוח נורמטיבי רב יותר, אלא 'דין הסכמי' בלבד. ובכל מקרה נקבע בבג"ץ [[מסאפר יטא]] כי בית המשפט רשאי להסתמך על [[החקיקה בישראל|חקיקה ישראלית]], כולל צווים של [[הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה|המפקד הצבאי]], על מנת לגבור על הוראות [[משפט בין-לאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]]:
"גם אם נניח כי יש לבחון את פעולות המפקד הצבאי באזור בהתאם להוראות האמנה 'המנהגיות', אין חולק כי כאשר הוראת חוק מפורשת בחוק הישראלי עומדת מול כללי המשפט הבינלאומי, הדין הישראלי מכריע".
| |||