ספרות בבליות – הבדלי גרסאות

'''הספרות הבבליות''' עמדו בבסיס [[שיטת ספירה|שיטת הספירה]] של [[בבל|הבבלים]]. הן נכתבו ב[[כתב יתדות]] על גבי לוחות [[חרסית]] רכים, שאחר כך חוממו והקשיחו, ובכך יצרו עותקים שהשתמרו עד ימינו.

השימוש בערכי מיקום היה התפתחות חשובה מאוד מבחינה מתמטית, שכן שיטות שאינן משתמשות בערכי מיקום זקוקות לרוב לסימנים רבים כדי לייצג מספרים בגודל בינוני ומעלה (כך למשל, בשיטת [[ספרות עבריות|הספרות העבריות]] יש 22 סימנים, ואילו בשיטת [[ספרות רומיות|הספרות הרומיות]] גם מספרים בינוניים יחסית עלולים להיכתב על ידי סדרה ארוכה של סימנים). הבבלים התגברו על הצורך להשתמש בסימן שונה לכל אחת מ-60 הספרות הדרושות לשיטה על ידי כך שהשתמשו במערכת ספירה משנית, המבוססת על קיבוץ: היה להם סימן אחד עבור 1 וסימן אחד עבור 10, וכל אחד מהמספרים בין 1 ו-59 יוצג על ידי כתיבת המספר המתאים של הסימנים (ראו בתמונה למטה).

מספר תאוריות שונות הועלו באשר לשאלה מדוע נבחר דווקא בסיס 60. תאוריה אחת מדברת על כך שהבבלים חילקו את השנה ל-360 ימים (60 כפול 6 הוא 360). עם זאת, כלל לא ברור שהבבלים לא ידעו כי יש בשנה יותר מאשר 360 ימים (אך גם שיטת הספירה של [[ספרות מאיה|המאיה]] ייחסה חשיבות למספר 360, וגם המאיה ידעו שבשנה יותר מ-360 יום). תאוריה אחרת מצביעה על תכונות ההתחלקות היפות של המספר 60: הוא מתחלק ב-1,2,3,4,5, וב-6, כלומר בכל ששת ה[[מספר טבעי|מספרים הטבעיים]] הראשונים (ולכן גם ב-10,12,15,20, וב-30). להשערה זו מצטרפת השערה נוספת לפיה שיטת הספירה הבבלית היא תוצאת איחוד שתי שיטות ספירה שונות, שאחת מהן השתמשה בבסיס 10 והשנייה בבסיס 6.