חוסר אונים נרכש – הבדלי גרסאות

 

במחקרו של [[מרטין סליגמן]] על למידה אצל [[כלב הבית|כלב]]ים: אחד הכלבים הונח בדגם של [[תיבת סקינר]], שחובר אל כלוב נוסף ובו כלב שני. הכלב השני קיבל [[התניה אופרנטית|עונש חיובי]] בצורה של [[שוק חשמלי]], אך לא בהתאם לפעולותיו-הוא, אלא על פי תגובותיו של הכלב בכלוב הראשון לניסויי למידה סטנדרטיים. כלומר, הכלב מקבוצת הניסוי היה נתון במצב של חוסר שליטה מוחלט על הופעתו או אי הופעתו של השוק החשמלי. הכלבים בקבוצת ניסוי זו גילו התנהגות של [[דיכאון קליני]], [[אדישות]] ופעילות נמוכה, וחלקם אף נמנעו מאכילה ומשתייה. התנהגות זו המשיכה זמן רב לאחר גמר הניסוי.

==גורמים==

חוסר אונים נרכש מתפתח בעקבות שלושה גורמים עיקריים: [[אקראיות]], [[הכרה|קוגניציה]] ו[[התנהגות]]{{הערה|שם=פירמין|Firmin, M., Hwang, C., Copella, M., & Clark, S. (2004). LEARNED HELPLESSNESS: THE EFFECT OF FAILURE ON TEST-TAKING. Education, 124(4), 688-693.}}. זאת משום שהאופן שבו האדם תופס מצבים של חוסר שליטה משפיע על הדרך שבה הוא יבחר להגיב להם.