מעמד הפועלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Eitanbb (שיחה | תרומות)
מ הוספת קישור ליוגוסלביה
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 10:
בתאוריה המרקסיסטית הוגדר פרולטריון כמעמד שאינו מחזיק בבעלות על [[אמצעי ייצור]]. ב"קפיטל"{{הערה|[http://www.marxists.org/archive/marx/works/1867-c1/ch06.htm קפיטל]}} 1.2.6 קובע מרקס כי בן מעמד הפועלים, הפרולטר, הוא אדם שמקור ההכנסה היחיד שלו הוא ה[[שכר]] שהוא מקבל תמורת [[עבודה (כלכלה)|עבודתו]] והוא אינו יכול אלא למכור כוח זה לכל המרבה במחיר.
 
על-פי [[תאוריית הערך של העבודה|תורתתאוריית ערך העבודה]] של מרקס כדי לחדול מהתבססות על כוח עבודתו לבדו זקוק הפועל ל[[הון]] – הכנסה נוספת מעבר לדרושה לו לצורך הישרדות שבאמצעותה יוכל לרכוש בעלות על אמצעי ייצור. השגת ההון אינה אפשרית, טוען מרקס, משום שהון נוצר באמצעות ניצול ה[[ערך עודף|ערך העודף]] – ההפרש שבין ההכנסה שמניבה עבודת הפועל והשכר המשולם לו. היחידים היכולים ליהנות מערך עודף זה הם בעלי ההון, הקפיטליסטים (או "הבורגנים", כניסוחו של מרקס).
[[קובץ:WomanFactory1940s.jpg|שמאל|ממוזער|240px|פועלת ב[[מפעל]] ל[[מטוס]]ים ב[[ארצות הברית]], בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]]. בתקופה זו גויסו [[גבר]]ים רבים ל[[צבא|שירות צבאי]] ו[[אישה|נשים]] מילאו את תפקידם ב[[שוק העבודה]].]]
לפי מרקס, מעמד הפועלים עתיד להתרחב בהדרגה, בגלל [[חוק הדלות הגוברת]] המביא לכך שה[[זעיר-בורגנות]], האוּמנים ובעלי המלאכה הקטנים, נמצאים בתהליך של התרוששות ואיבוד ההון שלהם העתיד להגיע לנקודה שבה אין להם רכוש כלל. מרקס הבחין גם בתת-מעמד בתוך מעמד הפועלים – פרולטריון הסחבות, הלומפן-פרולטריון, המונה את הבטלים ממעש והפושעים שנמצאים אף תחת למעמד הפועלים.
 
מול מעמד הפועלים ניצב אויבו הנצחי – מעמד בעלי ההון. על-פי מרקס, בין בעלי ההון (הבורגנות) לפועלים ישנו [[ניגוד עניינים]] מעמדי גמור שאין בו פשרה והסתירות שבמנגנון פעולת הבורגנות, אותן ניסח ב"[[חוק הדלות הגוברת]]" יביא להחרפת העוני והתרחבותו, עד שבסופו של דבר תתרחש מהפכה סוציאליסטית.
 
הפרכת [[חוק הדלות הגוברת]] של מרקס, כמו גם [[תורתתאוריית ערך העבודה]] שלו, הביאו לכך שהתגברות של דלותם של הפועלים ובעקבותיה ההתרחבות המצופה בהיקף מעמד הפועלים לא התרחשו. יתר על-כן, מעמד הפועלים במדינות המתועשות הצטמצם ובזירה החברתית-מעמדית הופיע מעמד רחב של שכירים ובעלי מקצועות חופשיים בורגניים, שלא היו אמורים להתקיים כלל לפי התורה המרקסיסטית. במקביל, בארצות שבהן אכן התחוללה מהפכה סוציאליסטית, היו רוב ההמונים לא בני מעמד הפועלים כהגדרתו אצל מרקס אלא איכרים, אריסים, שכירי-יום בחקלאות ובעלי אדמות זעירים.
 
בעקבות התפתחויות אלו עברה הגדרת "מעמד פועלים" שינויים מספר. ב[[ברית המועצות]] ומאוחר יותר ב[[סין (אזור)|סין]] הוגדרה האיכרות כמעמד פועלים חקלאי. במדינות המערב המתועשות, נעשו מספר ניסיונות להגדיר את השיוך המעמדי לא על-פי הון אלא על-פי מעמד תעסוקתי. לדוגמה, הסוציולוג ה[[ארצות הברית|אמריקני]] [[ויליאם קורנהאוזר]] ניסה בסוף שנות החמישים להתאים את האבחנות המרקסיסטיות למצב השונה בטענה כי יש להגדיר את החלוקה המעמדית על-פי [[סמכות]] ולא על פי הון: ככל שלאדם סמכות רבה יותר ביחס לאנשים אחרים, מיקומו במדרג המעמדי עולה. [[מילובאן ג'ילאס]] ב[[יוגוסלביה]] ניסה דרך דומה ב"המעמד החדש" שלו בו טען כי במדינות הקומוניסטיות (ובהרחבה, גם במערב) נוצרה אחרי מלחמת העולם השנייה אליטה שלטת חדשה שאינה בורגנית כי אם ניהולית-ביורוקרטית, שה"הון" שבידה הוא הכוח שהיא מחזיקה בו.