|
[[תמונה:Berlin Neue Nationalgalerie June 2002.jpg|שמאל|ממוזער|פנים מבנה הגלריה הלאומית החדשה. ניתן לראות את קירות הזכוכית של המבנה, את רצפת המבנה המשקפת את האור מן החלונות, ואת תאורת ה[[LCD]] האדומה בתקרת המבנה.]]
כל שטחי התצוגה של המוזיאונים נמצאים מתחת לפני הקרקע. מעל לפני הקרקע נמצאת קומת הכניסה של המוזיאון המשמשת אך ורק כאולם כניסה. קופות מכירת הכרטיסים נמצאות בביתן שנמצא בסמוך למבנה.
<!--
אולם המבואה הוא המרשים שבאולמות המבנה. כל קירות האולם עשוייות זכוכית, והאור החודר דרך קירות אלה משתקף מהרצפה המבריקה והשחורה של המבנה. תקרת המבנה עשוייה ממוטות מתכת שחורה המעוטרות בתאורת [[LCD]] אדומה - התאורה היחידה באולם הכניסה.
Nearly all of the museum's display space is located underground. The ground floor, which is the only floor above the surface, serves principally as a lobby and ticket sales area. Nevertheless, the lobby contains the most dramatic interior design in the museum: the walls of the museum are almost entirely glass, interrupted only with slim metal structural supports, and the white natural light transmitted through these walls reflects off the dark, highly polished floor. The ceiling, constructed as a grid of dark metal beams, is decorated with long lines of [[LCD]] displays, which continuously scroll abstract patterns down their length.
האולם עצמו לא נועד להציג יצירות אמנות (אף שלעיתים מוצגים בו פסלים), והוא משמש בעצמו יצירת אמנות אדריכלית שנועדה להפתיע את המתבונן (המצפה למבנה מסוג אחר בבואו למוזיאון) בהעדר הקירות, המוצגים, ואמצעי התאורה.
The unusual natural illumination, coming from around and below the viewer rather than above, and the continuous suggestion of motion in the ceiling, combine to shock the viewer out of his or her usual way of seeing, perhaps preparing the audience to bring a fresh eye to the art housed below. Yet, at the same time, the simplicity and rigorously pure geometry of the space's rectangular forms makes the design seem tranquil, rather than obtrusive. This careful balance is typical of Mies van der Rohe's mature style.
-->
{{בעבודה}}
==ראו גם==
| 