וילהלם צייסר – הבדלי גרסאות

לאחר המלחמה עבר להתגורר ב[[גרמניה המזרחית]] וב-1947 הצטרף ל[[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה]], המפלגה ששלטב ב[[גרמניה המזרחית]] והתקדם במהירות בדרגות, ובשנת 1948 מונה לשר הפנים. בין השנים 1949-1954 שימש כחבר פרלמנט בפולסקמר, הפרלמנט ה[[גרמניה המזרחית|מזרח גרמני]]

וב-1950 עבד על נושאים צבאיים במכון מרקס-אנגלס-לנין-סטלין, מתקן שמעטים הלא סובייטים שהורשו להיכנס אליו. ב-1950 קיבל גם מושב בוועד המרכזי ובפוליטביורו של [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה|מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]].

והפך את ה"[[שטאזי]]" לשירות ביטחון רב עוצמה ויעיל. צייסר עמד בראש השטאזי עד יולי 1953 אז הודח בעקבות חילוקי דעות עם [[ולטר אולבריכט]] מזכ"ל מפלגת האיחוד הסוציאליסטי שגם שאף לבסס את שליטתו במדינה על ידי פיטורי בכירים שיכולים לערער את מעמדו. נפילתו של צייסר הואצה גם בגלל התערבותו של [[אריך מילקה]], בכיר בשטאזי ששאף לצבור עוד כוח, והכפיש את שמו של זייצר במפלגה.

לבסוף, צייסר ובכירים נוספים במפלגת האיחוד הסוציאליסטי הואשמו בהיותם עוינים למפלגה והודחו ממשרותיהם. בנוסף, [[ולטר אולבריכט]] האשים את צייסר באי שימוש במספיק כוח כדי לדכא את [[המרד המזרח גרמני]]. דרגותיו ועיטוריו של צייסר נלקחו ממנו והוא סווג כאויב המפלגה. כתוצאה מכך, בילה את שנותיו לאחר מכן כמתרגם בבית הוצאה לאור ועבד במכון למרקסיזם ולניניזם שבברלין המזרחית. הוא מת באלמוניות במרץ 1958. שמו טוהר ב-1993 לאחר איחוד גרמניה על ידי [[פוליטיקה של גרמניה#מפלגת השמאל|מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי]], ממשיכתה של [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה|מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]].