שגריר ישראל באומות המאוחדות – הבדלי גרסאות

המונח "עובדי משרד החוץ המקצועיים" מכוון לעובדים שנכנסו ל[[משרד החוץ]] בגיל צעיר, בין אם זה דרך [[קורס הצוערים של משרד החוץ]] הייחודי של משרד החוץ או בדרכים אחרות, החלו לעבוד בו מן הדרגים הנמוכים ובמהלך השנים עבדו במגוון רחב של תפקידים בישראל ומחוצה לה. עבור אנשים אלו [[שירות החוץ]] הוא מקצוע ואורח חיים. מאז כינונו של משרד החוץ קיים נוהג ששר החוץ יכול למנות עד 11 אנשים לתפקידים במשרד החוץ על דעתו בלבד ומבלי להתחשב בוועדת המינויים של המשרד. סוג זה של מינויים נקרא "מינויים מן החוץ" או בלשון המקובלת "[[מינויים פוליטיים]]". נוהג זה קיים גם במדינות אחרות בעולם. נראה כי לתפקידים הבכירים בשירות החוץ כגון השגרירשגריר ישראל באו"ם והשגריר בו[[וושינגטוןשגריר ישראל די.בארצות סי.|וושינגטוןהברית]], מדלגים על התהליך הרגיל ובוחרים מועמדים מהחוץמבחוץ שהוצעו על ידי שר החוץ וראש הממשלה.

הדעות חלוקות לגבי הליך בחירת השגרירים. יש ביקורת רבה על שיטת המינויים הפוליטיים, כיווןשיש המבקרים בטענה שהם גורמים לתרעומת ולירידה ברוח הצוות בקרב אנשי הסגל המקצועי ובמקרים רבים נראה כיוכי הם אינם מוצלחים מבחינה עניינית עקב העדר ניסיון דיפלומטי. מנגד יש הטוענים כי השגרירים (בייחוד בשגרירויות החשובות) חייבים להיות מקורבים לראשי השלטון (רה"מ ושר החוץ), בעלי גישה ישירה ונהנים מאמונם האישי. לא תמיד ניתן למצוא אנשים כאלו בפקידות המקצועית ולכן יש לחפשם בפוליטיקה או בחוגים אחרים אף על פי שלא עברו את מסלול ההכשרה הדיפלומטי המקצועי.

{{הערות שוליים}}{{שגרירי ישראל באו"ם}}