סטריאוסלקטיביות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מלמד כץ (שיחה | תרומות)
מלמד כץ (שיחה | תרומות)
מ ←‏מאפיינים: קישורים
שורה 8:
בתעשייה הכימית, ובמיוחד בתעשיית ה[[תרופה|תרופות]], יש יתרון לשימוש ב[[זרז]]ים, על-מנת להוריד את אנרגיית השפעול של התגובה, ולגרום לה להתרחש בקצב גבוה יותר. תוך שימוש בזרזים [[כיראליות (כימיה)|כיראליים]] ניתן לייצר אננטיומרים, ואפילו לגרום לתגובה להיות אננטיוסלקטיבית, גם אם ה[[מגיב|מגיבים]] אינם כיראליים כלל ועיקר.
 
תגובה סטריאוסלקטיבית זו, הקרויה גם '''סינתזה אסימטרית מזורזת''', התגלתה על-ידי [[ויליאם נולס]] בשנת [[1968]], כאשר הוא הראה שיש ביכולתם של זרזים כיראליים מסוימים להעביר את תכונת הכיראליות לתוצר. התגובה הסטריאוסלקטיבית שאותה שיפר נולס הייתה תגובת [[הידרוגנציה]]. פיתוח נוסף בתחום זה חל בשנותב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]], עת [[קארל שארפלס]] יישם את הזירוז הכיראלי גם עבור תגובת [[אפוקסידציה]], ו[[ריוג'י נויורי]] גילה זרז כיראלי מסוים, שנמצא יעיל ושימושי עבור מגוון רחב של סינתזות אסימטריות מזורזות. שלושתם יחד זכו ב[[פרס נובל לכימיה]] בשנת [[2001]], על תגליות אלו בתחום הסטריאוסלקטיביות.
 
==דוגמאות==