ניבוי עתידות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אפשרות הצעות קישורים: נוסף קישור אחד.
שורה 17:
ההלכה [[איסורי כישוף ביהדות|אוסרת כשפים]] לניבוי עתידות, בהתאם לנאמר בספר [[דברים]]: {{ציטוטון|לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף; וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים |{{תנ"ך|דברים|יח|י|יא}}}} ה[[רמב"ם]] מפרש את איסור '''קֹסֵם קְסָמִים''' כניבוי עתידות לאחר ריכוז באמצעות מעשים שונים:{{ציטוט|תוכן=איזה הוא קוסם – זה העושה מעשה [...] ותיפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידין להיות, ויאמר "דבר פלוני עתיד להיות", או "אינו הווה"; או שיאמר ש"ראוי לעשות כך", ו"היזהרו מכך". יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים, ויש מהן מי שגוהר (=מתכופף) לארץ וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או [[עששית]], ומדמין ואומרין.|מקור=[[משנה תורה]], הלכות עבודה זרה, יא, ו-ז}}
 
'''יִדְּעֹנִי''' הוא מעין שילוב של [[בעל אוב]] ושל קוסם; כבעל אוב גם הוא עושה מעשי פולחן, וכקוסם – מטרתו היא ניבוי עתידות. וכך מפרש הרמב"ם:
{{ציטוט|תוכן=כיצד מעשה היידעוני? מניח עצם עוף ששמו "ידוע" בפיו, ומקטיר, ועושה מעשיות אחרות, עד שייפול כנכפה (=מעין אפילפסיה) וידבר בפיו דברים שעתידין להיות.|מקור=משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, ו, ד}}