פרונד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Gveret Tered (שיחה | תרומות) מ קישורים, קטגוריה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
מקור המילה "פרונד" - Fronde - הוא מקלעת ששימשה את המתפרעים לנפץ את החלונות בארמונו של מזארן.
הסיבות למרידות הפרונד נעוצות במשבר הכלכלי שפקד את צרפת בסופה של מלחמת שלושים השנים שדלדלה את אוצר המדינה. הסיבה הישירה הייתה הטלת מסים חדשים.
אחרי מות המלך לואי השלושה עשר, הקרדינל מזראן שהמשיך בדרכו של הקרדינל רישלייה, ניסה להגביר את הריכוזיות במדינה ולכרסם בסמכותה של האצולה המקומית במחוזתיה השנים של צרפת. הסמכות להטיל ולגבות מסים הייתה היסוד החשוב ביותר לכוחה של אצולה זו. מזראן, כמו רישלייה לפניו, עשה שימוש באינטנדנטים כדי למנוע מן האצולה המקומית לקיים כוח עצמאי ולהופכה לתלויה בשלטון המרכזי.
ב- 1646 מזראן, שחשב כי צרפת מסוגלת עבור המלחמה נגד ספרד, הרחיב את נטל המסים וניסה להטיל מס רכוש על בניינים חדשים בפריז, (שבה קודם לכן מס זה לא היה קיים), ולחייב אנשים אמידים לקנות אגרות חוב של המדינה. הפרלמנט של פריז, ששימש כבית המשפט העירוני אישר זאת כחוק, בתנאי שחבריו יקבלו פטור ממסים וממלוות אלה. ב- 1647 מזראן הוציא צו שלפיו ההכנסות ממסי הצריכה העירוניים צורפו הכנסות המדינה.
ב-12 ביולי 1648 הפרלמנט של פריז העמיד בפני אן מאוסטריה (שהייתה עוצרת בשם בנה הקטין לואי הארבעה עשר מלך צרפת לעתיד) את הדרישות הבאות: הפחתת מסים של 25%. לא יוטלו מסים חדשים אלא בהסכמת הפרלמנט. פיטוריהם של האינטנדנטים. איש לא יושם במעצר ליותר מ- 24 שעות לפני שיובא לפני שופט. העוצרת, שלא הורגלה לדרישות שכאלה, ראתה זאת כניסיון למרד. ב- 26 באוגוסט 1648 מזראן ציווה על מעצרם של ראשי הפרלמנט ובהם הנשיא פייר ברוסל שהיה פופולארי מאוד. דבר זה גרם ל "יום הבריקאדות" בפריז. המון רב התקבץ בחזית ארמונו של מזראן בפלה רויאל וקרא: "לא מסים". ההמונים עשו שימוש בקלעים (פרונד בצרפתית) כדי לנפץ באבנים את חלונות הארמון, ומכאן השם שדבק במרידות אלה. למחרת היום 160 חברי הפרלמנט עשו את דרכם לארמון המלוכה וקראו: "יחי המלך! מוות למזראן!", מה שהביא לשחרורו של ברוסל.
ב- 6 בינואר 1649 אן מאוסטריה נאלצה להימלט מפריז יחד עם המלך שהיה בן עשר שנים בלבד. ב- 8 בינואר הפרלמנט הוציא צווים לגירוש מזראן ולשימוש באוצר המדינה למטרות הגנה. אך הגנרל לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה, שהסתכסך עם אחיו הנסיך דה קונטי שתמך במורדים, הציע את שירותיו לעוצרת ולמלך הצעיר. הוא גייס אנשי צבא, הטיל מצור על פריז (ינואר - מרץ 1649) וכבש אחד ממבצריה. האצילים המורדים ביקשו עזרה מספרד ומבית האבסבורג. אך רוב חברי הפרלמנט לא אבו לוותר על הישגיו של רישלייה, ולתת לבית האבסבורג דריסת רגל מחודשת בענייניה של צרפת. חל תהליך של התפכחות מצד המעמד השלישי (הבורגנים והאיכרים) שלא אבה לראות את מעמד האצולה זוכה מחדש בזכויותיו הפיאודליות. הפרלמנט הכריז על תמיכתו בבית המלוכה, הבריקאדות הוסרו ואן מאוסטריה, המלך הצעיר ומזראן שבו לחצר המלכות בפריז (28 באוגוסט 1649).
אולם הסדר לא הושב על כנו. דה קונדה שרצה לתפוס את מקומו של מזראן בחצר המלוכה, ניסה לגייס לצידו את האצולה. ב- 18 בינואר 1650 ציווה מזראן על מעצרו של דה קונדה. הוא שוחרר ב- 13 בפברואר 1651, לאחר שמזראן נמלט לגרמניה בעקבות צו גירוש שהוטל עליו על ידי הפרלמנט. דה קונדה כרת ברית עם ספרד והבטיח להפוך את צרפת לרפובליקה. ב- 8 בספטמבר 1651 המלך לואי הארבעה עשר, שהיה בן 13 שנה בלבד, החליט לקחת לידיו את מוסרות השלטון. בנובמבר של אותה שנה המלך הצעיר קרא למזראן לשוב לפריז. אך ב- 2 ביולי 1652 דה קונדה התקדם אל עבר פריז וכבש את העיר מידי הצבא המלכותי.
דה קונדה לא היה מסוגל לשלם לחייליו, ופריז נמצאה במצב של מצוקה כלכלית. ההמונים השתלטו על העיר, ואנשי המעמד השלישי שפחדו מהשתלטות ההמונים, צידדו בהשבת הסדר על כנו, ולו במחיר שובם של המלך ושל מזראן. ב- 21 באוקטובר 1652 נכנסה המשפחה המלכותית לפריז. ב- 6 בפברואר 1653 שב מזראן לפריז ולתפקידו כשר הראשי של המלך לואי הארבעה עשר. דה קונדה נמלט לבורדו, ובכך הגיעו לקיצן מרידות הפרונד.
{{קצרמר|היסטוריה}}
| |||