האספה המחוקקת ונפילת המלוכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Chaim20495 (שיחה | תרומות)
Chaim20495 (שיחה | תרומות)
שורה 43:
בבהלה, הבחינו מדינאים זרים בהשפעת המהפכה הצרפתית על דעת הציבור במדינותיהם, והם שנאו את נסיונות המהפכנים הצרפתיים להעתיק שם את מעשיהם. החכם ממדינאים אלה היה [[לאופולד השני, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה|הקיסר לאופולד השני]], שגילה מיומנות רבה בהתחמקותו מהבושה שהשאיר קודמו [[יוזף השני, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה|יוזף השני]]. היו לו קשרים משפתחיים עם לואי ה-16, ויתר על כן, היה מחויב בתור קיסר להגן על נסיכי הספר. מצד שני, הוא הבין את חולשת בית הבסבורג באותה תקופה. לאופולד גם ידע כי היו ארצות השפלה האוסטרית, ששם הצליח לאכוף את משטרו בזמן האחרון, מלאות ידידי המהפכה וכי הבלגים יקבלו בברכה את צבא צרפת. הוא סלד מחולשתם וטפשותם של המהגרים וכמו כן הרחיקם מועדותיו. סופית, בכנות רצה הקיסר למנוע כל מלחמה שתוכל לסכן את חייהם של אחותו מארי אנטואנט ובעלה.
 
באוגוסט 1791, נועד לאופולד עם [[פרידריך וילהלם השלישי]], מלך [[פרוסיה]], בקרבת [[דרזדן]]. פרי שיתוף הפועלה בין שני המונרכים היההייתה [[הצהרת פליניץ]], שבה כתוב כי החזרת הסדר והמונרכיה בצרפת היו אינטרס עליון של כל שליט. עוד הוכרז כי שניהים יהיו מוכנים לפעול בעד מטרה זו יחד עם שלל הכוחות. המהדורה האחת-עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה גורסת כי לאופולד נאלץ ליזום הצהרה זו בשל הנסיבות הפוליטיות. הוא הבין כי שיתוף פעולה בין הכוחות לא ייתכן, מכיוון ש[[בריטניה הגדולה]] התעקשה שלא להתערב בענייני צרפת. אמנם לאופולד בעצם נסוג מעמדתו זו אחרי שלואי קיבל את החוקה, אבחאבל ההצהרה עדיין הייתה טעות גדולה שקידמה את [[הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה|המלחמה המתקרבת]].
 
בצרפת, רבים קיוו למלחמה מסיבות מגוונות. שר המלחמה נרבון ראה בה אמצעי להחזיר סמכות מסוימת למלוכה ולהגביל את המהפכה. הוא תכנן מלחמה נגד אוסטריה בלבד. המלך והמלכה גם סברו כך וקיוו כי אוסטריה תחזיר את המונרכיה האבסולוטית. לעומתם, הז'ירונדינים קיוו כי המלחמה לא תחזק את המונרכיה אלא תאפשר להם להרוסהלהרסה כליל. הם עוד חשבו שמלחמה כלליתכוללת תבטיח את המהפכה בצרפת דרך העתקתה לארצות אחרות והפיכתה לאוניברסלית. לשמאל הקיצוני היו אותן המטרות, אך זה טען כי מלחמה למטרות אלוכזו לא תתבצע בנאמנות על-ידי המלך ושריו. בקיצור, המהפכה נלכדוהנלכדה ב[[מלכוד 22]]: הניצחון היה מחיה את כוח המלוכה; התבוסה הייתה ממוטטת את המהפכה. לפיכך, רובספייר והיעוקבינים חפצו שלום.
 
אמנם בתי בורבון והבסבורג היו יריבים ותיקים, אבל צרפת בכלל לא הייתה מוכנה למלחמה רצינית. החוקה לא הייתה יישומית, והרשויות השונות חשדו זו בזו. האוצר נשאר במצב של אי-סדר, שלווה ב[[אינפלציה]] עצומה בשל הנפקת שטרות בסכום של 900,000,000 לירות על-ידי האספה המחוקקת במשך פחות משנה. גל עריקות התפשטה בקרב החיילים, שכבר סבלו מחוסר משמעת גמור. סופית, המבצרים היו במצב עלוב, וחסר ציוד.
 
באוקטובר, לאופולד ציווה על פיזור המהגרים המחומשים בארצות השפלה האוסטריות, ומנהיגי טייר ומיינץ הלכו בעקבותיו. באותה עתבתמורה, האוסטרים נענו לבקשתם של המהגרים להגנה מהמהפכנים. האספה הקצתה 20,000,000 לירות לנרבון, שסייר בצפון המדינה ודיווח על עריכות למלחמה. בפברואר, לאופולד חתם על הסכם הגנתי עם פרידריך ווילהם השני, אך זה לא עודד אמון אמיתי בין השליטים. ב-[[1 במרץ]], [[1792]], לאופולד, שעדיין קיווה לשלום, הלך לעולמו והוריש את כיסכס מלכותו לבנו [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ]] הצעיר והבלתי מנוסה. לכן, הנהלת הדיפלומטיה בפועל נפלה לידיו של קנצלרהקנצלר הישיש וונצל אנטון וון קאוניץ.
 
בינתיים, בצרפת, המלך מינה ממשךממשל חדש, שחבריו היו לרוב ז'ירונדינים רדיקליים. ב-[[20 באפריל]], לואי התכופף לרוחות המלחמה המנשבות בממלכתו והציע באספה שתוכרז מלחמה על אוסטריה.
 
==אבדות המלחמה הראשונות==