אמנת ז'נבה הרביעית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 13:
על הכוח הכובש מוטלת החובה להבטיח את הסדר והביטחון הציבוריים, תוך כיבוד המנהגים המקומיים. הזכויות והאיסורים שעל הכוח הצבאי חובה לשמור הן: [[הזכות לחיים]]; הזכות ל[[חופש התנועה]]; הזכות ל[[פרנסה]]; הזכות ל[[הזכות לדיור|דיור]]; [[זכות הקניין|הזכות לקניין]]; הזכות ל[[הליך הוגן]]; הזכות ל[[טיפול רפואי]]; הזכות לתכנון סביבתי; איסור על [[ענישה קולקטיבית]]; איסור על [[גירוש]] תושבים אל מחוץ לשטח הכבוש; איסור על יישוב אזרחים של המדינה הכובשת בשטח הכבוש; איסור הפעלת לחץ לשיתוף פעולה עם הכוחות הכובשים.{{מקור|נושא=אמנות|נושא2=ישראל}}
===סעיף 49: גירושים, העברות, פינוים
סעיף 49 באמנה עוסק בהעברה של אכולוסיות במסגרת הכיבוש. הסעיף קובע קובע כי אסור להעביר בכפייה אנשים שמוגנים במסגרת האמנה (מוגנים), וכן אסור גירושם של מוגנים לשטח המדינה הכובשת או למדינה אחרת. הכוח הכובש עשוי לבצע פינו של האכולוסיה מאזור מסויים, בגלל שיקול צבאי או של בטחון האכולוסיה, אך האנשים שפונו יוחזרו לבתיהם מיד לתום פעולות האיבה באותו שטח. כמו כן אם המדינה גורמת לפינוי היא צריכה לדאוג לתנאים כמו שיכון, ההיגיינה, הבריאות, הבטחון והתזונה, ובלי לקרוע בני משפחה אחת זה מזה. כמו כן הסעיף קובע כי המדינה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שכבוש על ידה.{{הערה|שם=בצלם1|[https://www.btselem.org/hebrew/international_law/fourth_geneva_convention אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה] אתר [[בצלם]]}}
===סעיף 50: ילדים
סעיף 50 עוסק בהגנה על ילדים. המדינה הכובשת צריכה להקל על עבודותם של מוסדות לטיפול בילדים ולחינוך שלהם. היא צריכה להקל על זיהוי ילדים כשייכים להוריהם ואסור לה לשנות את מעמדם האישי או לגייס אותם לפלוגות או ארגונים הכפופים למרותה. אם אין מוסדות מקומיים מספקים, המדינה הכובשת צריכה לדאוג לכלכלתם וחינוכם של ילדים שנתיתמו מהוריהם עקב המלחמה, ואין להם קרובים מתאימים. הכובשים לא יפריעו להנהגת אמצעי-העדפה ביחס למזון, לטיפול רפואי ולהגנה מפעולות מלחמה לטובת ילדים מתחת גיל 15, לטובת נשים הרות ולטובת אמהות לילדים מתחת לגיל 7.{{הערה|שם=בצלם1}}
==מגבלות שרשאי להטיל כוח כובש==
שורה 38:
==האמנה בישראל==
[[ישראל|מדינת ישראל]] לקחה חלק בוועידת ז'נבה בשנת [[1949]] ובמסגרת זו תרמה לדיונים סביב האמנות. ב-6 ביולי [[1951]] חתמה ישראל על האמנה הרביעית.{{הערה|
עם תום הוועידה ולאור המלצת המשלחת הישראלית לז'נבה, אישרה הממשלה את האמנה ובכך הפכה ישראל לצד באמנה, לפי הוראות האמנה וכללי המשפט הבינלאומי. עם זאת, האמנה לא עוגנה ב[[חקיקה|חוק]] על ידי [[הכנסת]]. ישנם סעיפים באמנה, כמו סעיף 49, שבהם יש מחלוקת בין ישראל לבין הקהילה הבינלאומית, שטוענת כי ה[[התנחלות|התנחלויות]] הן עברה על סעיף 49 באמנה שקובע כי אסור למדינה ליישב את תושביה בשטח שנכבש על ידה, כפי שקבעו למשל [[מועצת הביטחון]] ו[[הצלב האדום]].{{הערה|החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 465}}{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/1682640.stm The Geneva Convention]}} מדינת ישראל טוענת כי האמנה לא חלה על [[יהודה ושומרון]] כיוון ש[[ירדן]] כבשה אותם בניגוד להחלטה של האו"ם ולכן יהודה ושומרון לא שייכים לירדן ולכן הם לא שטח כבוש.{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20140804012908/http://jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=84&FID=177&PID=306 מדיניות ישראל לגבי ההתנחלויות ואמנת ז'נבה הרביעית], המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה}}
| |||