האיחוד הלאומי הדמוקרטי (ברזיל) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ שוחזר מעריכה של 80.232.20.118 לגרסה 2335752 של Felagund-bot |
||
שורה 6:
בבחירות שהתקיימו ב-[[1945]] הובסה ה-UDN, וכך גם בבחירות בשנים [[1950]] ו-[[1955]]. המפלגה נותרה המפלגה השנייה בגודלה ב[[הקונגרס הלאומי של ברזיל|קונגרס]] גין [[1945]] ל-[[1962]], כאשר בבחירות בשנת [[1962]] הייתה למפלגה השלישית בגודלה.
הדמות הבולטת בשורות המפלגה הייתה קרלוס לאסרדה, אויבו המושבע של [[ז'טוליו ורגאס]]. המפלגה היוותה אופוזיציה קולנית ויעילה למשטרו של ורגאס בתקופת נשיאותו השנייה, בין [[1951]] ל-[[1954]]. נסיון התנקשות בחייו של לאסרדה, שהוביל למותו של קצין צבא, וקושר באופן ישיר למפקד המשטרה החשאית של ורגאס, הוא שהתחיל את השתלשלות האירועים שהובילה בסופו של דבר להתאבדותו של ורגאס ב-[[1954]].
מתנגדי המפלגה האשימו אותה כי היא שואפת להפיכה צבאית. לאחר שלושה כשלונות הצליחה המפלגה להעמיד נשיא מטעמה, [[ז'אניו קאדרוס]] שנבחר לנשיאות בשנת [[1961]]. קאדרוס היה פוליטיקאי שנוי במחלוקת, והשתמש בשיטות דמגוגיות. על אף שלא היה חבר המפלגה, מינה את השרים בממשלתו משורות המפלגה. לאסרדה איבד את אמונו בקאדרוס, וקאדרוס עצמו התפטר, בשנת [[1961]]. יש הסבורים כי המדובר בתרגיל פוליטי שנכשל, שמטרתו הייתה להביא למינויו מחדש של קאדרוס, ולהעניק לו סמכויות נרחבות. מכל מקום, התפטרותו של קאדרוס העלתה לכס הנשיאות את איש השמאל [[ז'ואו גולאר]]. המפלגה הייתה באופוזיציה לממשלתו של גולאר, והחלה בקשירת קשר עם גורמי צבא על מנת להפילו.
| |||