הוביצר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ רובוט מוסיף: sk:Húfnica |
מאנגלית. הוביצר בישראל - סיכום מהערכים חיל התותחנים הישראלי וארטילריה של צה"ל. |
||
שורה 1:
[[תמונה:DSCN5244 fortlaramie12poundermtnhowitzer e.jpg|250 px|thumb|left|הוביצר 5 ק"ג מהמאה ה-19 מוצג על-ידי [[שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית|שירות הפרקים הלאומיים]] ב[[פורט לאראמי]] ב[[וויומינג]], [[ארה"ב]].]]
'''הוביצר''' הוא סוג של [[ארטילריה]] המאופיין ב[[קנה (נשק)|קנה]] קצר יחסית ובשימוש של מטענים קטנים כדי להניע את הקליעים במסלולים תלולים. במונחים של תותחים אירופאים במאות ה-18, 19 וה-20, ההוביצר נע בין "תותח" (שהיה מאופיין בקנה ארוך, מטענים גדולים יותר, קליעים קטנים יותר, מהירויות גבוהות יותר ומסלולים ישירים) ובין "[[מרגמה]]" (שהייתה לה היכולת לירות בזוויות גבוהות יותר של עלייה וירידה).
==אטימולוגיה==
== ראו גם ==▼
[[תמונה:15in howitzer Menin Rd 5 October 1917.jpg|250 px|thumb|left|הוביצר 15-אינץ' של [[חיל הנחתים המלכותי]].]]
המילה האנגלית ''Howitzer'' מקורה במילה ה[[דנית]] ''Houwitser'', שהגיעה מן המילה ה[[צ'כית]] ''Houfnice'', שבמקור משמעה היה [[קטפולטה]] (מרגמה). מילה זו שומשה במהלך [[המלחמות ההוסיטיות]] של [[המאה ה-15]], והייתה לסוג מסויים של אריטלריה. המילים האחרות ל"הוביצר" במספר שפות אחרות, כגון ''Haubitze'' ב[[גרמנית]] או ''Haubits'' ב[[שוודית]], חולקות את אותו השורש.
מאז [[מלחמת העולם הראשונה]], השימוש במילה הוביצר גדל לתאר תותחים שלמעשה היו שייכים לקטגוריה של "תותח-הוביצר". זה נכון במיוחד ל[[הכוחות המזוינים של ארצות הברית|כוחות המזוינים של ארצות הברית]], ששם תותחי-הוביצר תוארו באופן רשמי כ"הוביצרים" ליותר משישים שנה. בגלל זה, המילה "הוביצר" באה לידי שימוש בצבאות רבים כמונח כללי לכל סוגי הארטילריה שתוכננו לפגוע במטרות על הקרקע. בנוסף, מספר תותחים שעיצובם מזכיר את ההוביצרים בתקופות קודמות יותר, כגון ה"סופרגאן" (''Supergun'') הרב-חדרי שעוצב על-ידי המומחה לארטילריה ה[[קנדה|קנדי]] [[ג'ראלד בול]] בשביל עיראק בשנות ה-80 של המאה ה-20, מתוארים גם-כן כהוביצרים.
לבריטים הייתה שיטה מורכבת יותר למינוח שהם אימצו ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. תותחים הוגדרו על-ידי משקל הקליע ב[[פאונד|פאונדים]] והוביצרים הוגדרו על-ידי קוטר-הפנים (הקליבר) ב[[אינץ'|אינצ'ים]]. שיטה זו הופסקה בשנות ה-30 עם המצאתם של תותחי-הוביצר.
==הסטוריה==
[[תמונה:155fire.jpg|250 px|thumb|left|הוביצר M198 של ארה"ב בזמן ירי, במהלך אימון בשטחי [[האמירויות הערביות המאוחדות]].]]
ההוביצרים המודרנים הראשונים הומצאו ב[[הולנד]] לקראת סוף [[המאה ה-17]]. תותחים אלו אופיינו על-ידי נתיב קצר יותר משל [[תותח שדה|תותחי שדה]]: כלומר, התותחים היו פחות יציבים בזמן הירי, מה שהקטין את כמות אבק השריפה שהיה ניתן להשתמש בה. צבאות שהשתמשו בתותחים אלו היו צריכים להתמקם על שיפוע-קרקע גדול יותר כדי לירות לרחוק, מה שנתן זווית ירידה תלולה יותר.
ההוביצרים הראשונים יועדו לשימוש ב[[מצור]], והיו יעילים במיוחד בירי קליעי [[יצקת]] המלאים ב[[אבקת שריפה]] או בחומרים מבעירים אחרים לתוך חלקי הפנים של מבצרים. בניגוד למרגמות של אותה העת, שנורו בזווית קבועה והיו תלויות רק בגודל המטען הדוחף בשביל לשנות את מרחקי הירי, ההוביצרים יכלו לירות במגוון זוויות. לכן, בזמן ששימוש בהוביצרים היה מסובך יותר מבמרגמות, ההוביצרים היו מיסודם נשק גמיש יותר שיכל לירות במסלולי-ירי שונים.
באמצע המאה ה-18, מספר צבאות אירופאים החלו להמציא הוביצרים שהיו ניידים מספיק כדי ללוות צבאות בשדה-הקרב. למרות שההוביצרים של אותה התקופה ירו בזווית גבוה יחסית, הוביצרי-השדה החדשים כמעט ולא נכונו ביכולת הזו. עם זאת, בזמן שתותחי השדה דאז הוגבלו בדרך-כלל לירי מטענים לא-פעילים (מטעני סרק; שנסמכו במלואם על המומנטום כדי להשיג את האפקט ההרסני), הוביצרי-השדה של המאה ה-18 הוערכו בעיקר בגלל יכולתם לירות מטענים מתפוצצים. לכן, היו הרבה מקרים שבהם, למען הפשטות וקצב הירי, סופקו התותחים עם מטענים דוחפים מתכווננים.
[[תמונה:Canon 155mm TRF1 fh000024.jpg|250 px|right|thumb|תותח-הוביצר TRF1 צרפתי (155 מילימטר).]]
באמצע המאה ה-19, חלק מהצבאות ניסו לפשט את הארטילריות שלהם על-ידי המצאת תותחים בעלי חלל קנה חלק, שעוצבו לירות גם קליע מתפוצץ וגם פגז, ובכך החליפו גם את הוביצרי-השדה וגם את תותחי-השדה. המפורסם מבין ה"תותחי-הוביצרים" האלה היה הנפוליאון 12-פאונדר, נשק צרפתי שנעשה בו שימוש רב במהלך [[מלחמת האזרחים האמריקנית]].
ב-[[1859]], הצבאות של אירופה (כולל אלו שבדיוק אימצו את השימוש בתותחי-הוביצר) החלו לחמש מחדש את סוללות השדה שלהם עם תותחי-שדה מרוקנים. תותחי שדה אלו השתמשו בקליעים גליליים, ולמרות שקוטר הפנים שלהם היה קטן מזה של הפגזים הכדוריים של הוביצרים בעלי חלל-קנה חלק, הם יכלו לשאת יותר אבקת-שריפה. יחד עם טווח-הירי הארוך יותר, תכונות אלו איפשרו ליצור הרבה מהאפקטים שהיו נוצרים מירי במסלולים עקומים מאוד מהוביצרי-השדה בעלי חלל-הקנה החלק. דוגמה לאפקט כזה הוא היכולת לירות מעל קירות וחומות נמוכות. לכן, הרבה מן הצבאות בעולם ראו אף סיבה לרכישת הוביצרי-שדה מרוקנים כדי להחליף את אלו בעלי חלל-הקנה החלק, אלא השתמשו בתותחי-שדה מרוקנים כדי להחליף גם את ההוביצרים וגם את התותחים.
במצבי מצור, לכלים אלו היה את האפקט ההפוך. בשנות ה-60 של המאה ה-19, קציני תותחנים גילו שהוביצרים מרוקנים שנועדו למצור (שהיו גדולים יותר מהוביצרי-שדה) היו אמצעי טוב הרבה יותר להריסת חומות מאשר תותחי-מצור או מרגמות. לכן, בזמן שצבאות הוציאו סוג אחד של סוללות ארטילריה משימוש, הם הציגו סוג אחר במבצרים ובשיירות המצור. כלים אלו סווגו ל"קלים" ו"בינוניים", כאשר הקלים היו בעלי 150 מ"מ קליבר וירו קליעים במשקל 50-60 ק"ג, והבינוניים ירו קליעים 100 ק"ג, והיו בעלי קוטר 200-220 מ"מ.
[[תמונה:M109BREECH.JPG|240 px|thumb|left|מכנס של תותח-הוביצר M109 של ארה"ב.]]
במהלך שנות ה-80, סוג שלישי של הוביצר למצור הובא לצבאות האירופאים. הוביצרים אלו, שסווגו כ"כבדים", היו בעלי קוטר 240-270 מ"מ, וירו קליעים שמשקלם הגיע למעל 150 ק"ג. דוגמה טובה לנשק כזה היא תותח 9.45 אינץ' (240 מ"מ) ש[[הצבא הבריטי]] רכש מחברת [[סקודה]] ב-[[1899]]. כאשר הוא מיועד להפיל את מבצרי [[פרטוריה]] שנפלו עוד לפני שהוכנס לשימוש, תותח זה הועבר לסין כנגד מבצרי [[פקינג]], שנפלו ללא מצור.
בתחילת [[המאה ה-20]], המצאת הוביצרים שהיו גדולים בהרבה מאליו שסווגו כ"כבדים" באותה התקופה, הובילו ליצירת קטגוריה רביעית - "כבדים ביותר" (''Super-Heavy''). תותחים מקטגוריה זו כללו את הוביצר-המרגמה הגרמני מודל L/14, הידוע יותר כ"[[ברטה הגדולה]]", ואת ההוביצר 15 אינץ' (381 מ"מ) של ארטילריית [[המרינס המלכותי]]. יצירת הוביצרים גדולים אלו התאפשרה אחרי שיפור כוח הגרירה המכני, במקום זה של סוסים שהיה נהוג לפני. כלים אלו הועברו כמספר מטענים והיו צריכים לפרקם ולחברם כל פעם.
במהלך [[מלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877|מלחמת רוסיה-טורקיה]] של 1878-1877, הכשלון של תותחי-שדה מרוקנים להסב נזק משמעותי למבצרים, הוביל לשימוש מחודש בהוביצרי-שדה. עד 1890, למספר צבאות אירופאים כבר היו הוביצרי-שדה קלים (105-127 מ"מ) או כבדים (149-155 מ"מ), ולחלק (כמו גרמניה) אף היו משני הסוגים.
הוביצרי-השדה האלו, שהובאו בסוף המאה ה-19, הוערכו ביותר בגלל יכולתם לירות קליעים במסלולים גבוהים ובזווית תלולה של ירידה, ובכך יכלו לפגוע במטרות שהוגנו על-ידי מכשולים שונים. בנוסף, ההוביצרים של התקופה ההיא יכלו לירות קליעים שהיו גדולים פי 2 מאשר אלה שירו תותחים בעלי אותו גודל. עם זאת, אף שהוביצרים אלו היו בעלי גובה-ירי מקסימלי גדול יותר, החסרון הגדול היה שהם היו בעלי טווח קצר יותר מזה של התותחים המקבילים.
כאשר בתחילת המאה ה-20 הוביצרי-שדה כבדים והוביצרי-מצור קלים השתמשו באותה התחמושת, נוצרה מגמה לשילוב שני הסוגים. בתחילה, היה זה בעיקר עניין של אותו נשק בסיסי שהופעל על שני כנים שונים. מאוחר יותר, כאשר מערכות ספיגת-הדף ביטלו את רוב היתרונות שהיו להוביצרי-מצור על הוביצרי-השדה, אותו השילוב של הרכבת-קנה, מכניקת רתיעה וכַּן-תותח שומש בשני סוגי ההוביצרים. בתחילת המאה ה-20 ההבדלים בין הוביצרים ותותחים היו להלן: '''תותחים''' היו בעלי מהירות גבוהה יותר וטווח-ירי ארוך יותר, מטען דוחף יחיד, ושיפוע של פחות מ-35 מעלות. '''הוביצרים''' היו בעלי מהירות נמוכה וטווח קצר יותר, אך היו בעלי מספר מטעני-דחף, והיו יורים בשיפוע של 45 מעלות ומעלה.
תחילתה של [[מלחמת החפירות]] אחרי החודשים הראשונים של [[מלחמת העולם הראשונה]], הגדילה מאוד את הביקוש להוביצרים שירו בזווית ירידה תלולה, שהותאמו (יותר מאשר תותחים) לפגיעה במטרות במישור אופקי (כמו תעלות), עם כמויות גדולות של חומר-נפץ והרבה פחות שחיקת-קליעים. הצבא שזכה לתועלת הגבוהה ביותר מתופעה זו היה [[צבא גרמניה]], שהחל את המלחמה עם כמות הוביצרים גדולה בהרבה מזו של הצרפתים.
[[תמונה:105mm-Kroop-HowitzerBG-WWI.jpg|235 px|thumb|right|הוביצר 150 מ"מ ממלחמת העולם השנייה, המוצב כאנדרטה באתר [[קרב טורטקאן]] ממלע"מ הראשונה.]]
הוביצרים שיוצרו במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] היו בדרך-כלל בעלי קנה ארוך יותר מנשקים שיוצרו לפני 1914. לכן, בזמן שהוביצר סטנדרטי בתחילת המלחמה (פלדהאוביטז קל 98/09 10.5 ס"מ) היה בעל קנה שהיה באורך 16 קליבר, ההוביצר שאומץ על-ידי הצבא הגרמני ב-1916 (פלדהאוביטז קל 16 105 ס"מ; ראה תמונה מימין) היה בעל קנה באורך 22 קליבר. באותו הזמן, מודלים חדשים של תותחי-שדה שיוצרו במהלך המלחמה, כגון תותח השדה 77 מ"מ של הצבא הגרמני מ-1916 (7.7 ס"מ פלדקאנון 16), סופקו עם כנים שאיפשרו ירי בזוויות גבוהות ועם תרמילים דוחפים מתכווננים. במילים אחרות, נוצרה מגמה שבה ההוביצרים נעשים דומים לתותחים, בזמן שהתותחים נטלו עליהם חלק מתכונות ההוביצרים.
[[תמונה:PzH2000.Ger.jpg|220 px|left|thumb|הוביצר [[תותח מתנייע|מתנייע]] פאנזרהאוביטז (PzH 2000) של הצבא הגרמני.]]
בשנים שאחרי מלע"מ הראשונה, הנטייה של תותחים והוביצרים לרכוש תכונות האחד מהשני, הובילה ליצירה-מחדש של המושג תותח-הוביצר. היה זה תוצר של התקדמות בטכנולוגיה, כגון המצאת ה[[אוטופרטאז']] (מצרפתית: ''Autofrettage'') לפני המלחמה, שהובילה לקנים חזקים וקלים יותר; שימוש בהילוכים מבודדים כדי לשלוט באורך הרתיעה (לפי זווית הירי); והמצאת [[בלם רתיעה]] להקטנת כוח הרתיעה מן הירי. כמו תותחי-הוביצר מהמאה ה-19, שהחליפו את התותחים וההוביצרים בו-זמנית, כך היה גם עם תותחי-ההוביצר מהמאה ה-20. לכן, "תותח-הוביצר" 25-פאונדר של הצבא הבריטי, החליף גם את תותח-השדה 18-פאונדר וגם את ההוביצר 4.5 אינץ'. למרות שלדבר זה היה את האפקט של פישוט ההתארגנות, האימונים ואספקת התחמושת, הוא גם יצר בלבול רב בעולם המינוחים.
[[תמונה:4-14 Marines in Fallujah.jpg|thumb|left|300 px|צוות המרינס של ארה"ב יורים בהוביצר M198 במהלך המלחמה בעיראק (2004).]]
בצבא ארה"ב, עם זאת, המונח המועדף היה "הוביצר". מה שנכון היה בשפה האנגלית, היה נכון עוד יותר במספר שפות אירופאיות אחרות. לכן, כשתותחי-ההוביצר החליפו גם את התותחים וגם את ההוביצרים, מילים כמו "''Obusier''" (צרפתית) או "''Haubitze''" (גרמנית), שבמקור ציינו נשקים עם קנים קצרים, יושמו על נשקים עם קנים ארוכים הרבה יותר.
מאז [[מלחמת העולם השנייה]], רוב כלי הארטילריה שאומצו על-ידי צבאות היבשה כנשקי קרקע-קרקע היו תותחי-הוביצר.
==סוגים==
* '''הוביצר [[תותח מתנייע|מתנייע]]''' - הוביצר רכוב על כלי-רכב. ברוב המקרים, הוא מוגן על-ידי סוג של [[שריון]] שמזכיר [[טנק]] באופן שטחי.
* '''הוביצר מתפרק''' (מאנגלית: ''Pack Howitzer'') - הוביצר קל שמעוצב כך שניתן לפרקו בקלות למספר חלקים, כאשר כל אחד מהם קטן מספיק כדי לשאתו על-ידי חיית-משא.
* '''הוביצר-הרים''' - הוביצר קל יחסית שמעוצב לשימוש בשטח הררי. רוב הוביצרים אלו הם גם הוביצרים מתפרקים.
* '''הוביצר-מצור''' - הוביצר שמעוצב לירות מכַּן על פלטפורמה מקובעת כלשהי.
* '''הוביצר-שדה''' - הוא הוביצר נייד מספיק כדי ללוות צבא במערכה. הוא תמיד יצוייד בכַן מתנייע מכל סוג שהוא.
==הוביצר בישראל==
[[תמונה:Israeli Doher M109 Firing.jpg|280 px|left|thumb|תותח M109 "דוהר" של צה"ל באימונים.]]
המערך הקני של [[חיל התותחנים הישראלי]] עושה שימוש עיקרי בתותח מתנייע בקליבר 155 מ"מ. מ[[שנות ה-90]] נעשה שימוש בתותח ה-[[תותח מתנייע M-109|M-109]] (הנקרא בצה"ל "דוהר"), שלו עוד שתי גרסאות: ה"רוכב" וה"דורס". בין השאר, ב[[שירות המילואים]] נעשה שימוש בתותח נגרר M71 ("חתרן") מתוצרת ישראל. בעבר, צה"ל השתמש גם בתותחים מסוג [[תומ"ת M-107]], [[תומ"ת M-110]] ו[[תומ"ת M-50]].
* [[תותח]]
* [[ארטילריה]]
* [[מרגמה]]
▲* [[חיל התותחנים הישראלי]]
* [[טיל מונחה]]
* [[רקטה]]
== קישורים חיצוניים ==
* [http://www.answers.com/topic/howitzer הוביצר באתר answers.com]
* [http://www.fas.org/man/dod-101/sys/land/m109.htm הוביצר M-109], באנגלית
[[קטגוריה: ארטילריה]]
[[en:Howitzer]]
[[de:Haubitze]]
[[es:Obús]]
[[fi:Haupitsi]]▼
[[fr:Obusier]]
[[ko:곡사포]]▼
[[id:Howitzer]]
[[it:Obice]]
[[ja:榴弾砲]]▼
▲[[ko:곡사포]]
[[lt:Haubica]]
[[nl:Houwitser]]
▲[[ja:榴弾砲]]
[[no:Haubits]]
[[pl:Haubica]]
שורה 29 ⟵ 90:
[[sk:Húfnica]]
[[sl:Havbica]]
▲[[fi:Haupitsi]]
[[sv:Haubits]]
[[tr:Obüs]]▼
[[vi:Lựu pháo]]
▲[[tr:Obüs]]
[[zh:榴弹炮]]
| |||