|
זין
ה[[פיוט]] '''לכה דודי''' הוא חלק מ[[תפילה (יהדות)|תפילות]] [[קבלת שבת]] הנאמרות בערב [[שבת]] לפני [[תפילת ערבית]]. הפיוט חובר על ידי ר' [[שלמה אלקבץ]] ונחשב לחלק החדש ביותר ב[[סידור]] התפילה שמקובל על כל העדות. הוא [[דפוס|הודפס]] לראשונה בגרסתו של אלקבץ בסידור במנהג ספרד שהודפס ב[[וונציה]] בשנת [[ה'שמ"ד]] ([[1584]]). לפיוט חוברו [[לחן|לחנים]] רבים.
== מקור הפיוט==
הפיוט הוא חלק מטקס [[קבלת שבת]], שהותקן על ידי [[קבלה|מקובלי]] [[צפת]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] והתקבל בכל קהילות ישראל. טקס זה כולל סדרה של פיוטים ופרקי [[תהלים]] הנאמרים לפני [[תפילת ערבית]] לשבת. [[קבלת שבת]] עצמה מבוססת על [[מנהג (יהדות)|מנהג]] קדום המוזכר ב[[תלמוד הבבלי]]:
{{ציטוט|תוכן=רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה.|מקור=[[מסכת שבת]], קי"ט/א|מרכאות=כן}}
וב[[תרגום]] ל[[עברית]]: [[רבי חנינא]] היה מתעטף ועומד בערב שבת והיה אומר: "בואו ונצא לקראת שבת המלכה", ו[[רבי ינאי]] היה לובש את בגדי השבת ואומר "בואי כלה בואי כלה". נוסח הפיוט "לכה דודי" מתייחס ישירות לציטוט זה.
==תוכן הפיוט==
הנושאים בהם עוסק הפיוט הם קדושת השבת, בניין [[ירושלים]], וקבלת פני הכלה.
הבית הראשון, הוא ה[[פזמון]], קורא לקבלת פני הכלה על ידי דודהּ. [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]] הכלה והדוד מקורו ב[[שיר השירים]] והוא מתפרש בדרך כלל בספרות כיחס שבין [[עם ישראל]] ו[[הקדוש ברוך הוא]]. בפיוט זה רומז המוטיב גם לקבלת השבת (הכלה) על ידי עם ישראל (הדוד).
הבתים השני והשלישי עוסקים בקדושת השבת, תוך התייחסות ל[[בריאת העולם]] ול[[מעמד הר סיני]]. הבתים הבאים, מהרביעי ועד התשיעי עוסקים בתקומתה של ירושלים, תוך אזכורים מילוליים מ[[נבואות הנחמה]] של [[ישעיה]].
הבית האחרון הוא הקריאה לכלה להיעתר לקריאותיו של הדוד מהבית הראשון. גם כאן השימוש במוטיב הוא דו משמעי.
==מבנה הפיוט==
לפיוט "לכה דודי" עשרה [[בית (שיר)|בתים]] כאשר הראשון שבהם משמש גם כפזמון חוזר. שמו של המחבר (שלמה הלוי) רשום ב[[אקרוסטיכון]] בראשי הבתים, מהבית השני ואילך. שלושת הטורים הראשונים שבכל בית [[חריזה|חורזים]] בחרוז אחד המתחלף בכל בית, ואילו הטור הרביעי מסתיים בחרוז אחיד לאורך הפיוט כולו. חרוז זה מתאים לפזמון החוזר - "לָה".
בפיוט מופיעים צימודים רבים הלקוחים מפסוקים מה[[מקרא]] ומדברי [[חז"ל]]. יש וצימודים אלו לא מופיעים בצורתם המקורית, אלא שונו על מנת לשמור על האקרוסטיכון והחריזה.
דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בתחילת הבית השני: "שמור וזכור בדיבור אחד". הפייטן שינה את סדר המילים על מנת שהבית יתחיל באות ש' וישמור על ראשי התיבות של שמו.
==מנהגים הקשורים לפיוט==
===עמידה===
לכה דודי הוא אמנם המרכיב המאוחר ביותר בתפילה שהתקבל בכל קהילות ישראל, אך בין הקהילות השונות קיימים כמה חילופי [[מנהג]]ים באשר לאמירת הפיוט. מלבד מספר הבדלי נוסח קלים, נחלקים המנהג [[מזרחים|הספרדי]] וה[[אשכנזים|אשכנזי]] בשאלת העמידה בזמן אמירת הפיוט. הספרדים מקפידים לעמוד בעת האמירה ואילו האשכנזים מתיישבים לאחר אמירת [[מזמור שיר ליום השבת]].
עם זאת, בבית האחרון נעמדים גם האשכנזים כיון שמתוך הבנה שהכלה המדוברת היא השבת, נהגו כל קהילות ישראל לקבל את פניה במחווה פיזית כלשהי. יש שנהגו להסתובב לירכתי בית הכנסת בעת אמירת בית זה, כקריאה לשבת שתיכנס, יש הנוהגים לכוון פניהם לצד [[מערב]], לכיוון שקיעת השמש ויש הנוהגים לקוד לימין ולשמאל. מאחר ובמרבית בתי הכנסת מצוי הפתח מאחורי המתפללים, פשט גם המנהג לפנות לאחור בעת אמירת הבית, ללא קשר למיקום הכניסה וצד מערב.
===מנגינה===
לפיוט לכה דודי '''עשרות''' לחנים שונים. במקצת מקהילות [[אשכנז]] נהוג לשנות את המנגינה ב"לא תבושי ולא תיכלמי" כדי להדגיש המעבר מהקושי והכאב של הבתים הקודמים לו לאלו שממנו והלאה, המבטאים שמחה יתירה על בואה של השבת. ברבות מהקהילות האחרות אין נוהגים כך, אלא כל הפיוט מושר במנגינה אחת.
==לקריאה נוספת==
* ראובן קימלמן, ''' 'לכה דודי' וקבלת שבת: המשמעות המיסטית''', הוצאת מאגנס.
{{מיזמים|ויקיטקסט=לכה דודי}}
{{שבת}}
[[קטגוריה:פיוטים]]
[[en:Lekhah Dodi]]
[[de:Lecha Dodi]]
[[fr:Lekha Dodi]]
[[it:Lecha Dodi]]
[[pl:Lecha dodi]]
[[yi:לכה דודי]]
| 