ניקוד העברית בת ימינו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''הניקוד העברי''' הוא אוסף של סימנים גרפיים, המציינים [[תנועות]] או [[סימן דיאקריטי|סימנים דיאקריטיים]] המסייעהמסייעים ב[[הגייה|הגייתן]] של [[מילה (בלשנות)|מילים]] הכתובות ב[[כתב]] [[עברית|עבריהעברי]]. את הסימנים רושמים מעל, מתחת, או בתוך אותיות ה[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]]. לפעמים הניקוד העברי מייצג [[תנועה (בלשנות)|תנועות]] או היעדר תנועה (שווא) או קובע איזו תנועה מיוצגת על-ידי אות, אשר עשויה לייצג יותר מתנועה אחת (וּ או וֹ), לפעמים הוא קובע איזה [[עיצור]] מיוצג על-ידי אות, אשר עשויה לייצג יותר מעיצור אחד (בּ/בֿ, כּ/כֿ, פּ/פֿ, ה' אילמת או הּ עיצורית, שׁ/שׂ), ולפעמים הוא עדות להבחנות בין הגאים שהיו קיימות בעבר אך אינן קיימות בעברית הישראלית (דגש ב-באותיות ג, ד ו-ת, אורכי תנועות שונים).
 
הניקוד המשמש אותנו היום, יחד עם [[טעמי המקרא]], הומצא ב[[טבריה]] במאות השמינית עד העשירית לספירה על ידי בעלי ה[[מסורה]], לכן הוא קרוי '''הניקוד הטברני'''. הבולטים מבין [[בעלי המסורה]] הם [[משה בן אשר]] ובנו [[אהרון בן אשר]] שספרי ה[[תנ"ך]] שבידינו כיום מבוססים על עבודתם. מטבריה יצאו אז מורים לקהילות ב[[בבל]], ב[[צפון אפריקה]] וב[[אשכנז]] כדי להפיץ את הניקוד. היו גם קהילות ששלחו חכמים לטבריה כדי ללמוד את החידוש והיו שהסתפקו בהשגת ספרי תנ"ך שנכתבו ונוקדו על ידי סופרי טבריה.