נתיב הכף – הבדלי גרסאות

חנוכתו של נתיב הכף נזקפת לזכותם של יורדי ים פורטוגזים, כפרי הניסיון שצברו בהפלגה ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]], תוך העזרות בתורות ה[[ניווט]] וה[[שייט]] שפותחו ב[[פורטוגל]]. היה זה [[וסקו דה גמה]] הראשון שהפליג בנתיב זה, וכך גילה את הנתיב הימי להודו, כאשר עגן מול חופי [[קליקוט]] ב-[[1498]]. היה זה [[חלום]] פורטוגזי נושן שהתגשם. המגעים בין מערב למזרח חדלו להיות תלוים במעבר שיירות ב[[דרך המשי]]. כעת, ניצלה פורטוגל את ההזדמנות להפוך למעצמה ימית-[[מסחר|מסחרית]] [[האוקיינוס האטלנטי|אטלנטית]]. היא אכן הפכה לכזו ב[[מאה ה-16]], והסחר ב[[ים התיכון]] ספג מכה אנושה.

 

 

עם זאת, במשך יותר מ-80 שנה, יכלו הארמדות הפורטוגזיות, העמוסות בתבלינים ובעוד מגוון סחורות, להקיף את הכף ללא שנשקף להן כל איום; בעת שחזרו לאירופה, כאשר הפליגו לתוך המרחב הימי שסביב [[האיים האזורים]] (תחנת ביניים בסוף המסע), ספגו הספינות הפורטוגזיות (Naus) התקפות של [[שודדי ים]] לעיתים תדירות. לא פעם הם פעלו מטעם הכתר ה[[צרפת|צרפתי]] או ה[[אנגלים|אנגלי]].