דפוס שקע – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
למרות אופיו הקווי והשטוח של הדימוי המופק בתהליך ההדפסה, ניתן להגיע ל[[גוון|גוונים]] שונים של הצבע המודפס. דבר זה נעשה על ידי גילופו של לוח ההדפסה בגבהים שונים. שקע עמוק משמעו יותר צבע, כלומר הדפסה כהה יותר, ואילו שקע רדוד יותר יוצר גוון בהיר יותר. נפח ותלת מימדיות נהוג ליצור על ידי שימוש ברשתות של קווים שתי וערב. דרגת צפיפות משתנה של הרשת מאפשרת לאמן להגיע לרמות כהויות שונות ביצירה.
 
הדפס השקע, בשונה מאופסט ובלט, מבוסס על יצירת שקעים על לוח מתכת, בדרך כלל נחושת(הנחשבת למתכת רכה"), שנוחה יחסית לחריטה ויחד עם זאת בעלת קשיות ועמידות לשימוש חוזר במספר רב מאוד של הדפסות. בתהליך החריטה המסורתי, אשר שימש במאות הקודמות והיום נמצא בשימוש בעיקר בסדנאות אומנים, פעולת החריטה התבצעה בעזרת מכשיר חד הנקרא נקר או מפתח (burin) ובעזרתו אנו מקבלים הדפס הנקרא פיתוח נחושת ומאופיין בקווים בעלי התחלה וסוף מחודדים במקומות הכניסה והיציאה של החרט. דרכים עיקריות נוספות ליצירת השקעים הם הנקידה, שבה יוצרים משטחים מנוקדים בעזרת איזמל חד או יהלום והצריבה (etching) שנפוצה מאוד בקרב אומנים.
לוחות ההדפסה של דפוס השקע ניקראים צילינדרים. הצילינדרים הינם גלילי ברזל שעוברים תהליך של ציפוי רב שכבתי של חומרי מתכת שונים (בינהם נחושת וניקל),עד ליצירת השכבה החיצונית (נחושת) שהיא עוברת את תהליך הצריבה ע"פ האניפורמציה שיש בדמות. כיום ישנם צילנדרים שליבתם מאלומיניום ולא מברזל אך אינם ידידותיים לסביבה. (ירון בכר)
 
תהליך הצריבה הוא תהליך כימי בעיקרו ומאפשר להעתיק גרפיקה מצוירת מהנייר אל לוח הנחושת שצופה מראש בקרום בלתי חדיר לחומצה. הרישום נעשה בעזרת חרט המסיר את הקרום וחושף את הנחושת, הלוח מושרה בחומצה וזו צורבת את הקווים החשופים. זמן הצריבה קובע את עומק הקו ולפיכך גם את כמות הצבע שתישאר בחריץ ותעבור לנייר בזמן ההדפסה.
 
(ירון בכר)
 
==תצריב==