חרושת התרבות – הבדלי גרסאות

חרף העובדה שנהוג לחלק את [[תרבות המערב]] לשווקים לאומיים ואחר כך למעמדות גבוהים, בינוניים ונמוכים, המבט המודרני על תרבות ההמון הוא כ[[שוק (כלכלה)|שוק]] אחיד שבו העבודה הטובה או הפופולרית ביותר מצליחה. ישנה הכרה בחברות ה[[תקשורת]] ככוח מרכזי הפועל בשיתוף עם [[תאגיד|תאגידים]] בינלאומיים ששולטים בהפקה ובהפצה של התרבות. התאוריה טוענת שהתרבות, בנוסף להיותה מראה של החברה, היא בעלת תפקיד חשוב בעיצובה דרך תהליך של סטנדרטיזציה וצריכה ויצירת אובייקטים ולא נושאים. תעשיית התרבות טוענת שהיא קיימת לשרת את צרכיו של הצרכן לבידור, אך מסווה את הדרך שבה היא מקבעת את הצרכים הללו וגורמת לצרכנים לחשוק במוצריה. התוצאה היא ייצור המוני שמזין שוק המוני שבו זהותו וטעמו של הצרכן האינדוידואלי פחות חשוב ודעת הקהל ניתנת לשינוי ממש כמו המוצר עצמו. הרציונל העומד מאחורי תאוריה זו הוא קידום שחרור הצרכן ממרותם של מפיקים, על ידי יצירת ספק בפני הצרכן בקשר לאמונתו ולאידאולוגיה שלו. אדורנו טוען כי נהורות תביא [[פלורליזם]] ותסיר את המסתורין שאופף את התרבות, אך לצערו, האדם מושחת על ידי התעשיההתעשייה הקפיטליסטית במניעים של ניצול.