מבנה שלישוני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 26:
הפיתרון לפרדוקס הוא: בעת קיפול החלבון, החלבון אינו עובר דרך כל הקונפורמציות האפשריות, אלא קיפול החלבון לקונפורמציה מסוימת, בעלת האנרגיה הנמוכה ביותר, מונע את ההיתכנות של רבות מהאפשרויות האחרות,ולכן תחום אפשרויות הקיפול האפשריות מצטמצם מאוד עם התקדמות קיפול החלבון.
[[תמונה:Hb-animation2.gif|שמאל|ממוזער|170px|מולקולת המוגלובין מחומצנת לעומת מולקולה נטולת חמצן]]
==הקשר בין מבנה שלישוני לתפקיד החלבון==
היכולת של חלבונים שונים לבצע פעילות ספציפית ללא טעויות נובעת בעיקר מהמבנה השלישוני שלהם. לכל חלבון (במצבו הטבעי) יש מבנה מרחבי המוגדר כקונפורמציה (צורת ארגון מרחבית תלת ממדית של הקבוצות השונות במולקולת הענק של החלבון). לחלבון יש אפשרות לעבור בין מספר קונפורמציות, כאשר מעבר זה אינו כולל שבירה של קשרים קוולנטים. מקורה של יכולת זו היא בסיבוב החופשי סביב קשרים יחידים של השלד הפוליפפטידי. דוגמא לחשיבות המבנה השלישוני לתקפיד החלבון: ב[[אנזימים]]. כמעט כל האנזימים הם חלבונים ( ישנן מספר מולק' [[RNA]] המבצעות פעילות קטליט) חלבונים אלו הם בעלי אתר פעיל. אתר פעיל הינו אזור באנזים הקושר את הסובסטרט והקופקטור, נמצא כבקע תלת מימדי הנוצר ע"י שיירים של [[חומצות אמינו]] המגיעות ממקומות שונים בפפטיד (אזורים רחוקים זה מזה ברצף). ה[[סובסטרט]] נקשר לאנזים ע"י קשרים חלשים (ביומולקולרים):אלקטרוסטטים, [[קשרי מימן]], ואן דר ואלס (חשובים במיוחד להקשרות כמה סובסטרטים בו זמנית) ואנטראקציות הידרופוביות. קיימים שני מודלים להקשרות הסובסטרת ל[[אנזים]]:
| |||