לאוריסילבה – הבדלי גרסאות

}}

[[תמונה:Gomera.jpg|ממוזער|שמאל|250px|עצים ביער לאוריסילבה ב[[לה גומרה]]]]

 

יערות הלאוריסילבה מכילים עצים קשים (Hardwood) ו[[ירוק עד|ירוקי עד]], המגיעים לגובה של עד 40 מטרים. רבים מ[[מין (טקסונומיה)|מיני]] ה[[צומח|צמחים]] הגדלים ביערות אלו אנדמיים לאיים אלו, והם נותנים מחסה ל[[ביוטה]] (מכלול אוכלוסיות הצמחים ו[[בעלי חיים|בעלי החיים]]; Biota) עשירה של צמחי שכבה תחתונה (צמחים נמוכים הגדלים "בצילם" של צמחיית השכבה העליונה, Understory), של [[חסרי חוליות]], של [[עופות]] ושל [[עטלפים]], כולל מספר מינים אנדמיים. בעבר, יערות הלאוריסילבה כיסו חלק נרחב מהאיים האזוריים ומאיי מדיירה, ואף חלק מהאיים הקנאריים המערביים, אולם היקף היערות הצטמטם משמעותית כתוצאה מכריתתם, שנועדה לפינוי מקום ל[[חקלאות]] ול[[מרעה]], וכן כתוצאה מחדירתם של [[מין אקזוטי|מינים אקזוטיים]] (מינים שהגיעו לסביבה שאינם שייכים אליה באופן טבעי, והועברו אליה במתכוון או בשוגג בשל פעילות אנושית). באופן זה, באמצע [[המאה ה-20]] נכרתו כעשרה אחוזים משטח היערות במדיירה, אולם בעקבות פעולות השימור הם משתקמים לאטם.

יערות הלאוריסילבה של מקרונזיה הם שרידים של סוג צמחייה שבעבר (לפני 15 - 40 מיליוני שנים) כיסה חלקים נרחבים ב[[אגן הים התיכון]] ובדרום [[אירופה]] כאשר ה[[אקלים]] באזור היה [[לחות|לח]] יותר. בשל תהליך התייבשותו (היחסית) של אגן הים התיכון במהלך תקופת ה[[פליוקן]], יערות הלאורל נסוגו בהדרגה, כשאת מקומם תפסו צמחים [[סקלרופיל]]ים בעלי עמידות גבוהה יותר ל[[בצורת|בצורות]]. מרבית יערות הלאוריסילבה שעוד נותרו לאחר תהליך הנסיגה נעלמו לפני כ-10,000 שנים לערך בסוף עידן ה[[פליסטוקן]], כאשר אגן הים התיכון הפך לחם ויבש יותר. עם זאת, שאריות מצמחיית יערות הלאורל מחזיקות מעמד בהרים בדרום [[ספרד]], בצפון - מרכז [[פורטוגל]] ובצפונה של [[מרוקו]]. מיקומם של האיים המקרונזיים בצפון האוקיינוס האטלנטי מיתן את השפעות התנודות האקלימיות, ושמר על האקלים המתון והלח שאפשר ושמאפשר את קיומם של היערות עד היום.

 

 

== קישורים חיצוניים ==