ויקיפדיה

תשלום עיתי ותשלום חד-פעמי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Yonidebot (שיחה | תרומות)
271,876 עריכות
מ בוט החלפות: ל -> ב;
מ מקף, וודאות -> ודאות
שורה 1:
{{עריכה}}
{{דיני נזיקין}}
'''תשלום עתי ותשלום חד -פעמי''' הם שתי שיטות לתשלום [[פיצוי]]ים נהוגות ב[[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]] - פיצויים הנפרסים לאורך תקופה ארוכה (פיצויים עתיים) ופיצויים שניתנים באופן חד -פעמי. קביעת סוג הפיצוי תלויה בגורמים רבים ויש לה השפעה רבה על הניזוק, על המזיק ועל מערכת ה[[משפטים|משפט]].
 
=== הגדרה ===
בעת פסיקה למתן פיצויים חד -פעמיים, מלוא סכום הפיצויים שנפסק ניתן ל[[תובע]] ללא דיחוי, בגין תקופת הפיצויים המשוערת כולה. לעומת זאת, בפסיקה למתן פיצויים עתיים, רק נזק שנגרם בעבר ו[[הוכחה|הוכח]] מפוצה באופן מידי. בנוסף נקבעים תשלומים תקופתיים, כפיצוי על הנזק המתמשך. בפסיקה לפיצויים עתיים, לניזוק נשמרת ה[[זכות]] לשינוי סכום הפיצויים במידה וחל שינוי שמצדיק זאת.
 
בשיטת הפיצויים החד -פעמיים יש מספר חסרונות - [[בית משפט|בית המשפט]] נאלץ לשער את מידת הפגיעה למשך זמן שאף הוא משוער. בנוסף, לאחר מתן [[פסק דין|פסק הדין]] לא מתאפשרת בחינה מחדש של גודל הפיצוי, אף אם חלו שינויים מהותיים במצבו של הניזוק. מהסיבות האלו בשיטה זו בהכרח קיימים אי דיוקים רבים. עם זאת, היא שומרת על עיקרון [[סופיות הדיון]] - המאזן האזרחי בין הצדדים מסתיים עם ביצוע התשלום ואי אפשר לפותחו בשנית ובכך נמנע מאבק משפטי אינסופי. שיטה זו גם נתפסת כבטוחה יותר משיטת התשלום העתי משום שהניזוק אינו תלוי במצבו הכלכלי של המזיק לאורך זמן ואין חשש ששינוי במצבו הכלכלי של זה יפגע בפיצויים<ref>דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף כרך א (מהדורה חמישית, 2003), 601.</ref>.
 
פסיקת פיצויים בתשלום עתי נאמנה יותר למטרתו העיקרית של סעד הפיצויים - השבת המצב לקדמותו<ref>ד' מור פיצויים בשל נזק גוף כרך א' (מהדורה חמישית, 2003), 647.</ref>. בניגוד לפסיקת הפיצויים החד-פעמיים, בית המשפט אינו נדרש לשער מה יקרה בעתיד. הניזוק יכול לפנות לבית המשפט במידה וחלה החמרה במצבו ולבקש את הגדלת הפיצויים שנפסקו, לפי צרכיו באותה עת.
שורה 14:
* הצורך במנגנון ובפיקוח מתמיד ומתמשך על פני שנים, שיש בו סיכוי סביר להרבה הליכים משפטיים<ref>י. מלץ "עשור לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים" ספר יצחק כהן (מ' אלון ואחרים- עורכים, התשמ"ט, 359.</ref>.
* בשיטת הפיצוי באמצעות תשלומים עתיים, תלויים הניזוקים ביציבות הכלכלית של המזיק, שייתכן שלא יוכל לעמוד בתשלומים לאורך שנים רבות<ref>ד' מור פיצויים בשל נזק גוף כרך א' (מהדורה חמישית, 2003), עמ' 649.</ref>.
* מבחינה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] ו[[כלכלה|כלכלית]] רצוי להעניק לנפגע סכום פיצויים גבוה חד -פעמי שבאמצעותו יכול לשקם עצמו במהירות מבלי לפתח [[תלות]] בתשלומים העתיים<ref>שם, בעמ' 650.</ref>.
* לנתבע אין אפשרות לעיון חוזר, [[זכות]] זו נתונה לנפגע בלבד, כך שאם חל שיפור במצב הניזוק לאורך השנים, הוא ימשיך לקבל את הסכום שנפסק לו על ידי בית המשפט.
 
שאלת הבחירה בין פיצויים עתיים לפיצויים חד -פעמיים התעוררה עם כניסתן לתוקף של [[תקנה|תקנות]] הפיצויים לנפגעי [[תאונות דרכים]]<ref>תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עתיים), התשל"ח-1978.</ref>. התקנות תוקנו על ידי [[שר המשפטים]] מכוח סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בעקבות המלצה של ועדת ברנזון<ref>דו"ח הוועדה לפישוט העניינים ולשיפור ההליכים בתביעות נזיקין (ירושלים 1972).</ref>. ה[[תקנה|תקנות]] הסדירו לראשונה את התנאים לפסיקת פיצויים עתיים. ההנחה העומדת מאחוריהן היא שבית המשפט נעדר סמכות כללית, לפי [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]], לפסוק פיצויים עתיים<ref>יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 348, 2003.</ref>. זאת אנו למדים מן הפירוט הרב בתנאים למתן פיצויים עתיים.
 
בתחילת [[שנות השמונים]], כחלק ממגמת [[חקיקה שיפוטית|החקיקה השיפוטית]], [[בית משפט|בית המשפט]] הכיר לראשונה בסמכות לפסוק פיצויים עתיים גם לפי הפקודה הכללית (החוק עצמו)<ref>ע"א 257/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762. ובעקבותיו: ע"א 283/89 עיריית חיפה נ' מוסקוביץ, פ"ד מז(2) 718, ע"א 702/87 מ' נ' כהן, פ"ד מח (2) 705, ע"א 2300/92 רחמים נ' גנדלר, לא פורסם, ע"א 5049/91 קופת חולים נ' רחמן פ"ד מט(2) 369, רע"א 4932/97 אסרף נ' המגן חברה לביטוח, פ"ד נג(5) 129. </ref> . כיום, מקובל בפסיקה שלבית המשפט יש סמכות כללית לפסוק פיצויים עתיים על פי פקודת הנזיקין. עם חלוף הזמן, התחדדו הקריטריונים לפסיקה מסוג זה<ref>ראו ה"ש 1 לעיל, בעמ' 609.</ref> .
שורה 27:
 
====פסיקות בית המשפט העליון====
ביהמ"ש אימץ מלכתחילה את שיטת הפיצוי החד -פעמי, בגין נזקיו העתידיים של נפגע, ע"פ הפרקטיקה האנגלו-סכסית<ref>קציר, ראו ה"ש 1 לעיל.</ref>. בעבר, נפסקו פיצויים עתיים במקרים שעליהם חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובמקרים בהם הייתה הסכמה של שני הצדדים, כי הפיצוי ייפסק לניזוק על ידי תשלומים אלו. לאחר מכן חל שינוי עקב [[חקיקה שיפוטית]] [[בית משפט|וביהמ"ש]] החל לפסוק פיצויים עתיים גם במקרים הנשלטים על ידי [[פקודת הנזיקין]]. הדבר נגע בעיקר במקרים של נזק גופני חמור המוביל לקיצור אורך החיים של הניזוק, וביחס לאב הנזק של הפסד השתכרות והוצאות בעתיד בלבד.<br /> פיצוי עתי עשוי להישקל בעיקר לגבי נפגעים צעירים מאוד שפגיעתם הייתה קשה, או לגבי נפגעים אשר מצבם עשוי להשתנות באופן רדיקלי בעתיד באופן שקשה לחזותו בעת ה[[דיון אזרחי|משפט]]<ref>שם, בעמ' 621.</ref>. בפרשת נעים נ' ברדה<ref>פרשת ברדה, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> הוכרה סמכות בית המשפט לפסוק תשלומים עתיים בתביעות נזיקין על פי פקודת הנזיקין. בפרשת עיריית [[ חיפה]] נ' מוסקוביץ<ref>פרשת מוסקוביץ, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> נפסקו פיצויים בתשלום חד -פעמי לקטינה כבת שנה וחצי שנפגעה קשות בעת ניתוח, שם השופטת נתניהו המירה את התשלום החד -פעמי לתשלום עתי. השופט אור חיזק זאת בפרשת רחמים נ' גנדלר<ref>פרשת גנדלר, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> כשאמר כי ההלכה היא שגם בתביעות על נזקי גוף ע"פ פקודת הנזיקין מוסמך ביהמ"ש לפסוק פיצויים בדרך של תשלום עתי. בפרשות עיריית חיפה נ' מוסקוביץ<ref>פרשת מוסקוביץ, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> , עזבון סעידי נ' פור<ref>פרשת עזבון סעידי, ראו ה"ש 12 לעיל.</ref> , כהן נ' עיריית ת"א<ref>ע"א 4641/94 כהן נ' עיריית ת"א, פ"ד נ(1) 422. </ref> , אסרף נ' המגן<ref>פרשת אסרף, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> וקופת חולים נ' רחמן<ref>פרשת רחמן, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> , נקבע קיומה של הסמכות מפורשות<ref>קציר, ר' ה"ש 1 לעיל, בעמ' 609.</ref>.<br /> ביהמ"ש פוסק פיצויים עתיים בגין הפסדים הצפויים בעתיד, לגבי ההוצאות ואובדן השתכרות בעבר כמו גם כאב וסבל, ביהמ"ש פוסק תשלום חד -פעמי<ref>אנגלרד, ראו ה"ש 9 לעיל, בעמ' 352.</ref> . כך בפרשת עיריית חיפה נ' מוסקוביץ<ref>פרשת מוסקוביץ, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> פסק ביהמ"ש עבור הוצאות עתידיות, לרבות הפסד השתכרות, פיצויים עתיים, בעוד שבגין כאב וסבל, התאמת מגורים ורכישת רכב נפסק תשלום חד -פעמי. ביהמ"ש פוסק פיצויים בתשלום עתי כשיש חשש שבמקרים של תשלום חד -פעמי, הניזוק עלול להישאר, כעבור זמן, במצב בו לא יהיה לו מקור כספי לסיפוק צרכיו<ref>ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450; ת"א (י-ם) 202/93 לולו מחמוד נ' מ"י, לא פורסם.</ref>. בנוסף נפסקים פיצויים בתשלום עתי כאשר עתידו של הניזוק אינו ברור מבחינות אחרות, כך בפרשת אבו סעדה<ref>ע"א 1892/95 אבו סעדה נ' משטרת ישראל, פ"ד נא(2) 704.</ref>. כמו כן, גם במקרים של חוסר וודאותודאות אודות תוחלת החיים של הניזוק נפסקים פיצויים עתיים<ref>ת"א (י-ם) 668/92 שטראוס נ' ד"ר יובל, לא פורסם; פרשת גנדלר, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref>. במקרים עליהם חלה פקודת הנזיקין והניזוק אינו תושב הארץ, ביהמ"ש פסק תשלום חד -פעמי<ref>ת"א (חי') 1142/82 כהן נ' החברה להגנת הטבע, פ"מ תש"ן (1) 400.</ref>. ביהמ"ש סירב לפסוק פיצויים עתיים כשעתידו הכלכלי של הנתבע אינו ברור, כך בפרשת גנאים נ' סועאד<ref>ת"א (חי') 417/89 גנאים נ' סועאד, לא פורסם.</ref> , בה הנתבעת הייתה [[חברת ביטוח]] אשר לגביה אין וודאותודאות לגבי חוסנה הכלכלי לאורך השנים. ברבות הימים נמצאו דרכים להבטיח את רציפות התשלומים העתיים, בין על ידי ערובה שתינתן בידי הגוף החייב ובין על ידי הקמת קרן שממנה הם ישתלמו<ref>קציר, ראו ה"ש 1 לעיל, בעמ' 619.</ref>. בפרשת רחמים נ' גנדלר<ref>פרשת גנדלר, ראו ה"ש 11 לעיל.</ref> , נפסקו פיצויים בסכום חד -פעמי עד שלניזוק ימלאו 18 שנים וכשיעבור מבית הוריו למוסד רפואי יהיה זכאי לתשלומים עתיים. בפרשות בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו<ref>ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו, לא פורסם.</ref> ובפרשת ש.ר.ב (בי"ח מעיני ישועה) נ' אבישג אברהם<ref>ע"א 1819/03 ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה) נ' אבישג אברהם, לא פורסם.</ref> נפסק גם כן פיצוי עתי ופיצוי חד -פעמי. כאשר התקופה שבגינה נפסקים הפיצויים הינה קצרה יחסית, אין טעם בפיצוי עתי, כך בפרשת סרולביץ נ' לוינטל<ref>ע"א 5610/94 סרולביץ נ' לוינטל, לא פורסם.</ref> , בה הנפגעת הייתה בת 75 בעת שנפגעה ובת 82 בעת שנפסק הדין בביהמ"ש העליון. בפרשת נעים נ' ברדה<ref>פרשת ברדה, ראו ה"ש 10לעיל.</ref> השופט ברק (כתוארו אז), קבע כי לביהמ"ש נתונה הסמכות לפסוק תשלום עתי גם ללא הסכמת שני הצדדים, כך גם בפרשות טביב נ' כץ<ref>ת"א (ב"ש) 224/77 טביב נ' כץ, פ"מ תשל"ח(1) 366.</ref> , עזבון סעידי נ' פור<ref>פרשת עזבון סעידי, ראו ה"ש 12 לעיל.</ref> וקופת חולים נ' רחמן<ref>פרשת רחמן, ראו ה"ש 10 לעיל.</ref> .<br />
כמובהר לעיל, "פסיקת תשלומים עתיים מהווה כיום חלק אינטגרלי מדיני הנזיקין הכלליים"<ref>ע"א 960/02 - עזבון המנוח סביחי טלאל נ' הפניקס הישראלי, לא פורסם.</ref>.
 
====פסיקות בתי המשפט המחוזיים====
ביהמ"ש המחוזיים אימצו את ההלכות שנקבעו בביהמ"ש העליון וביססו פסיקתם על הלכות אלו.
השיקולים שהביאו לפסיקת פיצויים באמצעות תשלומים עתיים או חד -פעמיים זהים לאלו שנשקלו בעליון בכל מקרה בו דנו. בפרשת לולו נ' מדינת ישראל<ref>פרשת לולו, ראו ה"ש 27 לעיל. </ref> ביהמ"ש המחוזי נקט צעד פטרנליסטי וקבע תשלום עתי לניזוק בטענה שהתשלום העתי יבטיח את איכות הטיפול ואין סכנה שהכספים יבוזבזו.<br />
בפס"ד מחוזיים רבים אימצו את שיטת הפיצוי המשלבת תשלום עתי ותשלום חד -פעמי. כך בפרשת תום נ' שטראוס<ref>ראו ה"ש 29 לעיל.</ref> בה נפסקו פיצויים בתשלום עתי ובתשלום חד -פעמי עד שלניזוק ימלאו 18 שנים.<br />
ביהמ"ש המחוזי אף סירב לפסוק פיצוי בתשלום עתי, בהסתמך על הקריטריונים פרי החקיקה השיפוטית שנקבעו בביהמ"ש העליון לאורך השנים. בפרשות עיזבון המנוח חיימס נ' ציון חיימס<ref>ת"א (באר-שבע) 509/88 עזבון המנוח חיימס נ' ציון חיימס, לא פורסם.</ref> , בן חיון לידור נ' קרנית<ref>ת"א (חיפה) 1322/93 בן חיון לידור נ' קרנית, לא פורסם.</ref> ומוחמד סולטאן נג'ום נ' סאלח נביל<ref>ת"א (חיפה) 1314/94 מוחמד סולטאן נג'ום נ' סאלח נביל, לא פורסם.</ref> , ביהמ"ש המחוזי קבע שיש לפסוק תשלום חד -פעמי כיוון שלא מדובר במקרה בו קיימת אי וודאותודאות. בפרשת לוי סאני נ' מ"י<ref>ת"א (באר-שבע) 195/95 לוי סאני ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם.</ref> ובפרשת דוד וענונו נ' עזבון המנוח יהודה<ref>ת"א (חיפה) 162/95 דוד וענונו נ' עזבון המנוח יהודה, לא פורסם.</ref> נפסקו תשלומים עתיים עקב קושי בהערכת שיעור תוחלת החיים של הניזוק. בפרשת איוון בלגין נ' קרנית<ref>ת"א (נצרת) 93/89 איוון בלגין נ' קרנית, לא פורסם.</ref> ביהמ"ש סירב לפסוק תשלום עתי כיוון שלניזוק נשארו שנתיים עד הגיעו לגיל פנסיה, ובפרשת יפה בן מוחה נ' חליבה דוד<ref>ת"א (תל אביב) 826/90 יפה בן מוחה ואח' נ' חליבה דוד, לא פורסם.</ref> , ביהמ"ש המחוזי קבע תשלום חד -פעמי על מנת שהנפגע ישקם את חייו במהירות האפשרית ללא תלות בגוף המפצה. בפרשת כהן נ' החברה להגנת הטבע<ref>ראו ה"ש 30 לעיל.</ref> , בה הניזוק מתגורר בחו"ל ביהמ"ש פסק תשלום חד -פעמי. אם הנפגע יכול לשקם את חייו בעזרת הפיצוי החד -פעמי, ביהמ"ש לא פוסק פיצויים עתיים, כך בפרשת יפרח נ' נתיבי אוויר לישראל<ref>ת"א (חי') 160/92 יפרח נ' נתיבי אוויר לישראל, לא פורסם.</ref>.<br />
נראה כי ביהמ"ש המחוזיים מיישמים לאורך השנים את ההלכות הנקבעות בביהמ"ש העליון ואינם סוטים בהכרעתם מפסיקת ביהמ"ש העליון.
 
===מבט לעתיד===
מטרת [http://www.justice.gov.il/MOJHeb/TazkireiHok הצעת חוק דיני ממונות] (ה[[קודיפיקציה]]) ליצור דבר [[חקיקה]] אחד על ידי איסוף פרקי החקיקה הקיימים ואיחודם יחד, תוך ביטול חוקים שאינם רלוונטיים ותיקון החוקים שיוותרו ולהוות [[קודיפיקציה]] של [[משפט אזרחי|המשפט האזרחי]] ב[[ישראל]].
חוק הפיצויים לנפגעי [[תאונת דרכים|תאונות הדרכים]] לא הוכנס בכוונה תחילה ל[[קודיפיקציה]]<ref>הצעת חוק דיני ממונות, בעמ' 6 §13.</ref> אך ישנו חלק חדש הנוגע לפיצויים עתיים וחד -פעמיים - חלק משנה שישי, סימן ה': תשלומים עתיים. זהו חידוש בעל חשיבות מרובה שכן נושא זה טרם הוסדר בחוק בהקשר של [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]]. ישנם שינויים של ממש מהכתוב בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בהצעת החוק נקבעת סמכותו של ביהמ"ש לפסוק פיצויים עתיים מפורשות במקרים עליהם חלה [[פקודת הנזיקין]] (§474). החוק החדש מחזק את השוויון בין הניזוק למזיק בכך שמאפשר לראשונה למזיק לפנות לביהמ"ש (§477) על מנת שהאחרון יקטין/ יפסיק את התשלומים שנפסקו (§477(א)(2). החוק מנסה אף להקטין את חשש הניזוק וביהמ"ש מפני פסיקת פיצויים בתשלומים עתיים כאשר מדובר במזיק שעתידו הכלכלי אינו ברור. לשם כך ניתנה סמכות לביהמ"ש להורות על המצאת ביטחונות להבטחת התשלומים העתיים( §475). ביהמ"ש רשאי להמיר את התשלומים העתיים לתשלום חד -פעמי ובכך להתאים את פסיקתו לכל מקרה ונסיבותיו(§479). החוק אף מבטיח את מעורבות ביהמ"ש לאורך השנים בכל שינוי שהוא בתשלומים העתיים שנפסקו (§480).
הצעת החוק החדשה מצליחה לתקן את נקודות החולשה בהן נתקלו ביהמ"ש בעת פסיקת אופן תשלום הפיצויים. ייתכן כי הצעת חוק הממונות, תפתור את נקודות התורפה שהועלו בנושא התשלום העתי כגון אי השוויון בין הצדדים בנושא גישה לערכאות לשם בחינה מחדש, אי הוודאות בנוגע לעתידו הכלכלי של המזיק לאורך השנים, השארת שיקול דעת רחב לביהמ"ש בנוגע להמרת התשלומים ושימת דגש על פיקוח ואישור ביהמ"ש בכל שינוי בתשלומים שנפסקו.
 
שורה 57:
 
המרת תשלומים עתיים<br />
479. בית המשפט רשאי, בכל עת, להמיר תשלומים עתיים בתשלום חד -פעמי.<br /><br />
 
חוזה בדבר תשלומים עתיים שנקבעו<br />
שורה 65:
 
פטרנליזם הינו התערבות של המדינה או פרט מסוים בענייניו של פרט אחר כנגד רצונו, בכוונה להיטיב עם האחר או להגן עליו מפני פגיעה. יסוד עיקרי בפטרנליזם הוא הגבלת החופש או ה[[אוטונומיה]] של הפרט מסיבות שונות<ref>מתוך האיציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד- http://plato.stanford.edu/entries/paternalism/הכותב- Gerald Dworkin, 20/12/2005</ref>. בכך ה[[פטרנליזם]] חורג מהשיטה [[אינדיבידואליזם|האינדיבידואליסטית]], עליה מושתתת ה[[כלכלה]] הקלאסית, ולפיה כל פרט הוא השופט הטוב ביותר של טובתו הוא<ref>מור, ראו ה"ש 2 לעיל, 648.</ref>.
פיצויים עתיים נפסקים בין היתר מתוך גישה פטרנליסטית. ההנחה היא כי הנפגע הממוצע לא ידע כיצד לשמור על הפיצוי החד -פעמי אם זה ייפסק לו<ref>שם, שם.</ref>. לחילופין, ישנה סברה שהנפגע הממוצע אינו מודע ליתרונות שבתשלום פיצויים עתיים<ref>מלץ, ראו ה"ש 3 לעיל, 360.</ref>. ביהמ"ש אכן לא היסס לפסוק פיצויים עתיים גם במקרה שבו אף אחד מהצדדים לא ביקש זאת<ref>פס"ד ברדה, ראו ה"ש 10 לעיל, פס"ד סעידי ופס"ד סביחי; ראו ה"ש 12 לעיל.</ref>.
 
ההבדל בין הגישה הפטרנליסטית לזו המקדשת את זכות הבחירה של הפרט בא לידי ביטוי באופן שבו [[שיטת משפט|שיטות המשפט]] אימצו את שיטת הפיצויים העתיים<ref>מור, ראו ה"ש 2 לעיל, בעמ' 647.</ref>. [[מדינה|במדינות]] בעלות [[משטר]] [[קומוניזם|קומוניסטי]] [[ברית המועצות|כברית המועצות]] לשעבר ו[[יוגוסלביה]] לשעבר, שיטת הפיצויים העתיים הייתה השיטה הבלעדית. (במקרה של מדינות בעלות משטר [[קומוניזם|קומוניסטי]], שבהן [[ביטוח|המבטח]] הוא [[מדינה|המדינה]], אין כל חשש שהמזיק ירד מנכסיו ויחדל לשלם). בשיטות משפט נוספות (למשל ב[[גרמניה]], [[אוסטריה]], [[שבדיה]], [[פינלנד]]) נהוג היה לפסוק פיצויים חד -פעמיים רק במקרים חריגים, ואילו במדינות המשפט המקובל [[ארצות הברית|כארצות הברית]] ו[[אנגליה]], החריג היה דווקא הפיצויים העתיים.
במדינת [[ישראל]], כאמור, הייתה נהוגה שיטת הפיצוי החד -פעמי ככלל, כמו ב[[אנגליה]] [[ארצות הברית|ובארצות הברית]]. עם זאת, בשנות השבעים נקבע חריג ראשון לכלל זה בתקנות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. בשנות השמונים הרחיבו בתי המשפט חריג זה, כשהחלו לפסוק לפיצויים עתיים גם ע"פ [[דיני נזיקין|דיני הנזיקין]] הכלליים.
 
לכאורה, אימוץ גישה יותר [[פטרנליזם|פטרנליסטית]] במשפט אינו הולם את שהיינו מצפים לו. גישה זו מתאימה יותר לחברות שמקדשות פחות את חופש הבחירה של הפרט<ref>(1988) 521,74 Va. L. Rev. 519 "Courts, legislature and paternalism” David L. Shapiro</ref>. ודווקא בשנים אלו החברה הישראלית עברה תהליך הפוך- היא נפתחה למערב וביכרה ערכים אוניברסאליים [[ליברליזם|ליברליים]] ע"פ ערכים לאומיים וחברתיים.<br />
שורה 82:
עם זאת, בית המשפט לא מנוע תמיד מלשלב מניעים פטרנליסטים בהכרעותיו<ref>שפירו. ראו ה"ש 69 לעיל, בעמ' 561.</ref>. מתפקידיו של בית המשפט למנוע חוסר צדק ושרירותיות בדין. הצדדים לדיון לעולם מושפעים מבררות המחדל, כללי המסגרת ונקודת הפתיחה של הדין הקיים וע"פ המוסכמות החברתיות. מסיבה זו, ההשפעה על ההכרעות האישיות של הצדדים היא בלתי נמנעת<ref>טלר, ראו ה"ש 62 לעיל, בעמ' 1166 ,1182.</ref>. [[פטרנליזם]] מפורש או משתמע, לפי דעה זו, הוא עובדה קיימת.<br />
ייתכן שזהו אחד ההסברים למהלכיו של ביהמ"ש בתחום הפיצויים העתיים בשנים האחרונות. ככל שהנורמה השלטת מוטה יותר לכיוון גישה אחת, חופש הבחירה של הצדדים לדיון בנושא זה, מצטמצם. התערבות במצב דברים שכזה נועדה להגדיל את חופש הבחירה, ולא לצמצמו<ref>שם, שם.</ref>.
ברור כי הכלל השולט היה ועודנו לטובת פיצויים חד -פעמיים. ידוע גם כי במקרים רבים ניזוקים לא היו מודעים ליתרונות שבשיטת הפיצויים העתיים<ref>י. מלץ ראו ה"ש 3 לעיל, בעמ' 360.</ref>. במקרים בהם אי הידיעה הובילה לפגיעה קיצונית בחופש הבחירה, ביהמ"ש לא היסס להתערב.
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/תשלום_עיתי_ותשלום_חד-פעמי"