אטיין השני, רוזן בלואה – הבדלי גרסאות

עם קריאת האפיפיור [[אורבנוס השני ]] לאצילי אירופה להתגייס למסע צלב נגד [[הסלג'וקים]] ([[27 בנובמבר]] [[1095]]), סטפן השני, רוזן בלואה הצטרף לכוחות שיצאו לדרך בסתיו של [[1096]]. הוא פיקד על חלק של הכוח הצרפתי ביחד עם [[רובר השני]] מנורמנדי, וחנה בחורף בדרום [[איטליה]]. ב- [[14 במאי]] [[1097]] נפגש בקונסטנטינופולב[[קונסטנטינופול]] עם מנהיגי מסע הצלב האחרים.

איש לא היה בטוח איזה תפקיד ימלא [[אלכסיוס הראשון]], קיסר האימפריה הביזאנטית במסע הצלב. הצלבנים ציפו כי ייקח לידיו את הפיקוד הראשי, אך הוא התחמק בטענה שעליו להישאר בעיר הבירה. הוא דרש מן הצלבנים שיישבעו לו שבועת אמונים פיאודלית, והבטחה בשבועה שיקבל לידיו כל שעל אדמה שייכבש מידי המוסלמיםה[[מוסלמים]]. סטפן השני, רוזן בלואה, כמו מנהיגים אחרים של מסע הצלב, הסכים לתנאים אלה ונשבע אמונים לקיסר כואסל, אך אחרים, ובהם [[גוטפריד מבויון]], [[טנקרד, נסיך הגליל]] וריימוןו[[ריימון הרביעי, רוזן טולוז]] הערימו קשיים.

לבסוף, הכוחות נשלחו כל אחד בנפרד באוניותב[[אוניה|אוניות]] שחצו את מיצר הבוספורוסה[[בוספורוס]], וביוני [[1097]] התרכזו מול [[ניקאה]] (כיום [[איזניק]] שבטורקיהשב[[טורקיה]]) וכבשו אותה מידי הסלג'וקים. סטפן השני, רוזן בלואה היווה חלק של כוח זה, בפיקודו של [[בוהמון הראשון]], שכלל נורמנים מאיטליה ומצרפת, ושעליו נמנה גם רובר מפלנדריה.

באביב [[1098]] סטפן השני, רוזן בלואה נבחר למפקד הראשי של כוחות הצלבנים, אך בגלל קשיי המצור הממושך על [[אנטיוכיה]] (כיום [[אנטקיה]] שבדרום טורקיה), ואולי גם בשל מצב בריאותו הרופף, שב לצרפת כדי להימלט ממוות בטוח. אך לרוע מזלו הצלבנים הצליחו לכבוש את אנטיוכיה ([[2 ביוני]] [[1098]]) ואת [[ירושלים]] ([[15 ביולי]] [[1099]]) - מה שפגע במוניטין שלו.

אשתו אדלה, שנפגעה מהתנהוגותו זו, שכנעה אותו לשוב לארץ הקודש. מאוחר יותר ב- [[1099]] האפיפיור [[פסקליס השני]] איים לנדות את האצילים שלא מלאו את שבועתם לצאת למסע הצלב ואת אלה ששבו לארצותיהם מבלי להגיע לירושלים, ובהם סטפן השני, רוזן בלואה.

באביב של [[1101]] הוא יצא לארץ ישראל בחברת אצילים אחרים, וב- 19 במאי 1102 נהרג בקרב רמלה. (נפוצו שמועות כי נפל בידי המוסלמים שערפוש[[עריפת ראש|ערפו את ראשו]]). מכתביו מלאי ההתלהבות מארץ ישראל לאשתו אדלה, מהווים מקור חשוב בדבר השתלשלות המאורעות של מסע הצלב הראשון.