אטיין השני, רוזן בלואה – הבדלי גרסאות

הוא היה בנם של [[תאובאלד השלישי, רוזן בלואה]] (שבעמק הנהר [[לואר]] ב[[צרפת]]) ושל [[גארסין דו מיין]]. בערך ב-[[1080]] הוא נשא לאישה בעיר [[שארטר]] את [[אדלה מנורמנדי]], בתו של [[ויליאם הראשון, מלך אנגליה]].

עם קריאת האפיפיור [[אורבנוס השני]] לאצילי אירופה להתגייס למסע צלב נגד ה[[הסלגסלג'וקים]] ([[27 בנובמבר]] [[1095]]), סטפן השני, רוזן בלואה הצטרף לכוחות שיצאו לדרך בסתיו של [[1096]]. הוא פיקד על חלק של הכוח הצרפתי ביחד עם [[רובר השני]] מנורמנדי]], וחנה בחורף בדרום [[איטליה]]. ב-[[14 במאי]] [[1097]] נפגש ב[[קונסטנטינופול]] עם מנהיגי מסע הצלב האחרים.

איש לא היה בטוח איזה תפקיד ימלא [[אלכסיוס הראשון]], קיסר [[האימפריה הביזאנטית]] במסע הצלב. הצלבנים ציפו כי ייקח לידיו את הפיקוד הראשי, אך הוא התחמק בטענה שעליו להישאר בעיר הבירה. הוא דרש מן הצלבנים שיישבעו לו שבועת אמונים פיאודלית, והבטחה בשבועה שיקבל לידיו כל שעל אדמה שייכבש מידי ה[[מוסלמים]]. סטפן השני, רוזן בלואה, כמו מנהיגים אחרים של מסע הצלב, הסכים לתנאים אלה ונשבע אמונים לקיסר כואסלכ[[ואסל]], אך אחרים, ובהם [[גוטפריד מבויון]], [[טנקרד, נסיך הגליל]] ו[[ריימון הרביעי, רוזן טולוז]] הערימו קשיים.

לבסוף, הכוחות נשלחו כל אחד בנפרד ב[[אוניה|אוניות]] שחצו את מיצר ה[[בוספורוס]], וביוני [[1097]] התרכזו מול [[ניקאה]] (כיום [[איזניק]] שב[[טורקיה]]) וכבשו אותה מידי הסלג'וקים. סטפן השני, רוזן בלואה היווה חלק של כוח זה, בפיקודו של [[בוהמון הראשון]], שכלל [[נורמנים]] מאיטליה ומצרפת, ושעליו נמנה גם רובר מפלנדריה.

אשתו אדלה, שנפגעה מהתנהוגותומהתנהגותו זו, שכנעה אותו לשוב לארץל[[ארץ הקודש]]. מאוחר יותר ב-[[1099]] האפיפיור [[פסקליס השני]] איים לנדות את האצילים שלא מלאו את שבועתם לצאת למסע הצלב ואת אלה ששבו לארצותיהם מבלי להגיע לירושלים, ובהם סטפן השני, רוזן בלואה.

באביב של [[1101]] הוא יצא לארץל[[ארץ ישראל]] בחברת אצילים אחרים, וב-19 במאי 1102 נהרג בקרב [[רמלה]]. (נפוצו שמועות כי נפל בידי המוסלמים ש[[עריפת ראש|ערפו את ראשו]]). מכתביו מלאי ההתלהבות מארץ ישראל לאשתו אדלה, מהווים מקור חשוב בדבר השתלשלות המאורעות של מסע הצלב הראשון.