צליל עילי – הבדלי גרסאות

'''צליל עילי''' או '''הרמונית''' הוא כל אחד מ[[אופן תנודה|אופני התנודה]] של [[כלי נגינה]] שאינו אופן התנודה הראשי. על פי רוב, אופן התנודה הראשי הוא החזק והברור ביותר, והצלילים העליים מתווספים אליו ומעניקים לו את ה"צבע" המיוחד לכלי הנגינה. בתורת ה[[גל]]ים מכונים צלילים כאלה '''הרמוניות גבוהות''' של התדר היסודי.

 

הצלילים העיליים אינם זהים לצלילים המושווים הנהוגים בכלי מקלדת כיום, וזאת בגלל מגבלותיה של המקלדת שחלוקתה אינה מאפשרת שכל הצלילים יהיו מכוונים על פי היחס המתמטי המדויק. כך, למשל, ה[[טרצה]] הגדולה שנוצרת בין הצליל העילי הרביעי והצליל העילי החמישי אינה זהה לזו הנוצרת בין הצליל העילי ה-9 וה-11. בכוונון מושווה ובכוונונים היסטוריים שונים של כלי מקלדת יש הכרח ליצור זיוף מסוים כדי שכל הצלילים והסולמות יהיו נגישים.

 

 

הצלילים העיליים מהווים חלק מההבדל בין [[תו (מוזיקה)|תווים]] זהים המנוגנים ב[[כלי נגינה]] שונים, היות שכלי נגינה שונים מדגישים או מצניעים צלילים עיליים שונים ביחסי עוצמות שונים ובגוון שונה. הבדלים אלו משנים את "צבע" הצליל; למשל, הצבע הטיפוסי לחצוצרה נובע מכך שנשמע בה צליל עילי ראשון שעוצמתו כמעט כעוצמת הצליל היסודי. יחסי העוצמות של ההרמוניות השונות תלויים במגוון פרמטרים: למשל, בכלי מיתר, החומר שהמיתר עשוי ממנו, המקום שבו פורטים עליו (מרחק מהגשר ב[[גיטרה]], למשל) ואופן הפריטה (מפרט או אצבע) משפיעים על יחסי העוצמות ונותנים לצליל אופי אחר.