תחרות הפלה ברומח – הבדלי גרסאות

'''תחרות הפלה ברומח''', או '''ג'אוסט''' (Joust), הינה [[תחרות]] בין שני [[אביר|אבירים]] [[רכיבה|רכובים]] על-גבי [[סוס]] כאשר מטרת כל אחד מהם היא להפיל את יריבו מהסוס ב[[רומח]]. התחרויות זכו לאהדה רבה בין [[המאה ה-14]] ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. האבירים צוידי לרוב בשלושה [[כלי נשק]] - רומח, [[חרב]] ו[[רונדל]] (מעין [[פגיון]]). אביר אשר הפיל את יריבו מהסוס הוכרז כמנצח לאותו סיבוב. באם נפלו מסוסם שני האבירים הסיבוב הוכרז כשוויון וההכרעה לגביו התבצעה ב[[דו-קרב]] חרבות. על פי רוב, המוביל לאחר שלושה סבובים נקבע כמנצח בתחרות.

 

 

כתבי יד מ[[ימי הביניים]] מלמדים כי האימון הראשוני לג'אוסט, ברכיבה, נעשה על גבי סוס [[עץ (חומר גלם)|עץ]] עם [[גלגל|גלגלים]] אשר נגרר על ידי מספר עוזרים. החניך נדרש לפגוע בלוח אשר רופד ב[[חבל (חפץ)|חבל]] (על מנת למנוע החלקה של קצה הרומח על פני הלוח). בחלק מלוחות המטרה היה חריץ דרכו השקיף המאמן על החניך. בתרגולים מתקדים עם סוס אמיתי נעשה שימוש במטרה מסתובבת.

 

==סגנונות==

קיימות שתי וריאציות עיקריות של התחרות - ''או פלייסאנס'' (au Plaisance - "בעונג", "בעדינות") מתייחס לתחרויות למטרות תענוג של המתחרים והקהל ב[[טורניר]], בהן נעשה שימוש ברומחים קהי-קצוות. ''או אוטראנס'' (au Outrance - "בהפרזה", "בהגזמה") התרחש לרוב בעיתות [[מלחמה]] בשדה הקרב - נעשה בו שימוש ברומחים חדי-קצוות, והוא נמשך עד מות אחד (או שני) הלוחמים. עם זאת, גם בקרבות "מעודנים" נגרמו פציעות קשות ואף [[מוות]]. גורם סכנה לדוגמה - נטייתו של מגן הפנים ב[[קסדה]] להתרומם במהלך הדהירה, ולחשוף בכך לפגיעה את פניו של האביר.

 

===השריון===

{{הפניה לערך מורחב|שריון}}

תחרויות הפלה ברומח נפוצו לראשונה ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] וזכו לפופולריות עד [[המאה ה-16]]. במשך תקופה ארוכה זו חלה התפתחות ב[[מיגון|אמצעי המיגון]] בהם השתמשו האבירים. בתחילה היו נפוצים [[שריון שרשראות|שריון השרשראות]], [[קסדה]] יצוקה (Helm) ו[[מגן]]. החל ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] נפוץ השימוש ב[[שריון לוחות|שריון הלוחות]]. לעתים הורכב שריון זה מחלקי מיגון, בעיקר לחזה, אשר ניתן היה להסיר למטרות רכיבה תחרותית ולהרכיב מחדש, על פי צורך, לקרב. בדומה, התפתחות הקסדה הסגורה הובילה לקסדות עם רכיבי מיגון נלווים. כאשר שהתחרויות נהיו יותר ממוסדות וכוחם של [[חיל הפרשים]] בשדה הקרב קטן, החל להתפתח שריון לוחות מיוחד לטורנירים. שריון זה היה עבה וכבד יותר, ותוכנן לספק הגנה מוגברת ל[[אביר]], בייחוד כנגד מכת [[רומח]]. שריון כזה יכל להגיע למשקל של פי 3 ומעלה משריון רגיל, דבר ההופך אותו לבלתי מעשי בקרב אמיתי עקב הפגיעה בניידות. חלק משריונות אלה כללו הגנה מוגברת לאזורים שנטו להיפגע מרומחים ותושבת מובנת לרומח.